מלכים א, 1
דוד מחייב את שלמה, בנו, להיות נאמן לאלוהים כשהוא הופך למלך.
817
פסוקים
●
5
min
Bible version
1 ויהי, אחר הדברים האלה, כרם היה לנבות היזרעאלי, אשר ביזרעאל--אצל היכל אחאב, מלך שומרון.
1 ויקרבו ימי-דויד, למות; ויצו את-שלמה בנו, לאמור.
1 ושלמה, היה מושל בכל-הממלכות--מן-הנהר ארץ פלשתים, ועד גבול מצריים: מגישים מנחה ועובדים את-שלמה, כל-ימי חייו. {פ}
1 ומלכת-שבא, שומעת את-שמע שלמה--לשם יהוה; ותבוא לנסותו, בחידות.
1 ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני-ישראל מארץ-מצריים בשנה הרביעית בחודש זיו, הוא החודש השני, למלוך שלמה, על-ישראל; וייבן הבית, ליהוה.
1 ויהי דבר-יהוה אל-יהוא בן-חנני, על-בעשא לאמור.
1 ויתחתן שלמה, את-פרעה מלך מצריים; וייקח את-בת-פרעה, ויביאהא אל-עיר דויד, עד כלותו לבנות את-ביתו ואת-בית יהוה, ואת-חומת ירושלים סביב.
1 ויישבו, שלוש שנים: אין, מלחמה, בין ארם, ובין ישראל. {פ}
1 ובן-הדד מלך-ארם, קבץ את-כל-חילו, ושלושים ושניים מלך איתו, וסוס ורכב; ויעל, ויצר על-שומרון, ויילחם, בה.
1 ואת-ביתו בנה שלמה, שלוש עשרה שנה; ויכל, את-כל-ביתו.
1 ויהי המלך שלמה, מלך על-כל-ישראל. {ס}
1 וילך רחבעם, שכם: כי שכם בא כל-ישראל, להמליך אותו.
1 ויהי, ימים רבים, ודבר-יהוה היה אל-אלייהו, בשנה השלישית לאמור: לך היראה אל-אחאב, ואתנה מטר על-פני האדמה.
1 והנה איש אלוהים, בא מיהודה בדבר יהוה--אל-בית-אל; וירובעם עומד על-המזבח, להקטיר.
1 והמלך שלמה, אהב נשים נוכרייות רבות--ואת-בת-פרעה: מואבייות עמונייות אדומייות, צידנייות חיתייות.
1 והמלך דויד זקן, בא בימים; ויכסוהו, בבגדים, ולא ייחם, לו.
1 ויגד אחאב לאיזבל, את כל-אשר עשה אלייהו, ואת כל-אשר הרג את-כל-הנביאים, בחרב.
1 ויהי ככלות שלמה, לבנות את-בית-יהוה ואת-בית המלך, ואת כל-חשק שלמה, אשר חפץ לעשות. {פ}
1 אז יקהל שלמה את-זקני ישראל את-כל-ראשי המטות נשיאי האבות לבני ישראל, אל-המלך שלמה--ירושלים: להעלות את-ארון ברית-יהוה, מעיר דויד--היא ציון.
1 בעת ההיא, חלה אבייה בן-ירובעם.
1 ובשנת שמונה עשרה, למלך ירובעם בן-נבט, מלך אביים, על-יהודה.
1 ויאמר אלייהו התשבי מתושבי גלעד, אל-אחאב, חי-יהוה אלוהי ישראל אשר עמדתי לפניו, אם-יהיה השנים האלה טל ומטר--כי, אם-לפי דברי. {ס}
2 ויירא יהוה אל-שלמה, שנית, כאשר נראה אליו, בגבעון.
2 ותבוא ירושלימה, בחיל כבד מאוד, גמלים נושאים בשמים וזהב רב-מאוד, ואבן יקרה; ותבוא, אל-שלמה, ותדבר אליו, את כל-אשר היה עם-לבבה.
2 ויאמרו לו עבדיו, יבקשו לאדוני המלך נערה בתולה, ועמדה לפני המלך, ותהי-לו סוכנת; ושכבה בחיקך, וחם לאדוני המלך.
2 אנוכי הולך, בדרך כל-הארץ; וחזקת, והיית לאיש.
2 ויקרא על-המזבח, בדבר יהוה, ויאמר מזבח מזבח, כה אמר יהוה: הנה-בן נולד לבית-דויד, יאשייהו שמו, וזבח עליך את-כוהני הבמות המקטירים עליך, ועצמות אדם ישרפו עליך.
2 וייקהלו אל-המלך שלמה, כל-איש ישראל, בירח האיתנים, בחג--הוא, החודש השביעי.
2 מן-הגויים, אשר אמר-יהוה אל-בני ישראל לא-תבואו בהם והם לא-יבואו בכם, אכן יטו את-לבבכם, אחרי אלוהיהם--בהם דבק שלמה, לאהבה.
2 והבית, אשר בנה המלך שלמה ליהוה--שישים-אמה אורכו, ועשרים רוחבו; ושלושים אמה, קומתו.
2 ויהי, בשנה השלישית; ויירד יהושפט מלך-יהודה, אל-מלך ישראל.
2 יען, אשר הרימותיך מן-העפר, ואתנך נגיד, על עמי ישראל; ותלך בדרך ירובעם, ותחטיא את-עמי ישראל, להכעיסני, בחטאותם.
2 ויהי לחם-שלמה, ליום אחד: שלושים כור סולת, ושישים כור קמח.
2 רק העם, מזבחים בבמות: כי לא-נבנה בית לשם יהוה, עד הימים ההם. {פ}
2 ותשלח איזבל מלאך, אל-אלייהו לאמור: כה-יעשון אלוהים, וכה יוסיפון, כי-כעת מחר אשים את-נפשך, כנפש אחד מהם.
2 שלוש שנים, מלך בירושלים; ושם אימו, מעכה בת-אבישלום.
2 ויהי דבר-יהוה, אליו לאמור.
2 וישלח מלאכים אל-אחאב מלך-ישראל, העירה.
2 ויאמר ירובעם לאשתו, קומי נא והשתנית, ולא יידעו, כי-את אשת ירובעם; והלכת שילה, הנה-שם אחייה הנביא--הוא-דיבר עליי למלך, על-העם הזה.
2 וייבן את-בית יער הלבנון, מאה אמה אורכו וחמישים אמה רוחבו, ושלושים אמה, קומתו; על, ארבעה טורי עמודי ארזים, וכרותות ארזים, על-העמודים.
2 וילך, אלייהו, להיראות, אל-אחאב; והרעב חזק, בשומרון.
2 וידבר אחאב אל-נבות לאמור תנה-לי את-כרמך ויהי-לי לגן-ירק, כי הוא קרוב אצל ביתי, ואתנה לך תחתיו, כרם טוב ממנו; אם טוב בעיניך, אתנה-לך כסף מחיר זה.
2 ויהי כשמוע ירובעם בן-נבט, והוא עודנו במצריים, אשר ברח, מפני המלך שלמה; ויישב ירובעם, במצריים.
2 ואלה השרים, אשר-לו: עזריהו בן-צדוק, הכוהן. {ס}
3 ויאהב שלמה, את-יהוה, ללכת, בחוקות דויד אביו: רק, בבמות--הוא מזבח, ומקטיר.
3 הנני מבעיר אחרי בעשא, ואחרי ביתו; ונתתי, את-ביתך, כבית, ירובעם בן-נבט.
3 וישלחו, ויקראו-לו, ויבוא ירובעם, וכל-קהל ישראל; וידברו, אל-רחבעם לאמור.
3 ונתן ביום ההוא מופת, לאמור, זה המופת, אשר דיבר יהוה: הנה המזבח נקרע, ונשפך הדשן אשר-עליו.
3 ויבקשו נערה יפה, בכול גבול ישראל; וימצאו, את-אבישג השונמית, ויביאו אותה, למלך.
3 ולקחת בידך עשרה לחם וניקודים, ובקבוק דבש--ובאת אליו; הוא יגיד לך, מה-יהיה לנער.
3 ויבואו, כול זקני ישראל; וישאו הכוהנים, את-הארון.
3 וילך, בכל-חטאות אביו אשר-עשה לפניו; ולא-היה לבבו שלם עם-יהוה אלוהיו, כלבב דויד אביו.
3 לך מזה, ופנית לך קדמה; ונסתרת בנחל כרית, אשר על-פני הירדן.
3 ויאמר נבות, אל-אחאב: חלילה לי מיהוה, מתיתי את-נחלת אבותיי לך.
3 ושמרת את-משמרת יהוה אלוהיך, ללכת בדרכיו לשמור חוקותיו מצוותיו ומשפטיו ועדוותיו, ככתוב, בתורת משה--למען תשכיל, את כל-אשר תעשה, ואת כל-אשר תפנה, שם.
3 ויאמר יהוה אליו, שמעתי את-תפילתך ואת-תחינתך אשר התחננת לפניי--הקדשתי את-הבית הזה אשר בנית, לשום-שמי שם עד-עולם; והיו עיניי וליבי שם, כל-הימים.
3 ויהי-לו נשים, שרות שבע מאות, ופילגשים, שלוש מאות; ויטו נשיו, את-ליבו.
3 וספון בארז, ממעל על-הצלעות אשר על-העמודים, ארבעים, וחמישה--חמישה עשר, הטור.
3 ויקרא אחאב, אל-עובדיהו אשר על-הבית; ועובדיהו, היה ירא את-יהוה--מאוד.
3 ויאמר לו, כה אמר בן-הדד, כספך וזהבך, לי-הוא; ונשיך ובניך הטובים, לי-הם.
3 ויאמר מלך-ישראל, אל-עבדיו, הידעתם, כי-לנו רמות גלעד; ואנחנו מחשים--מקחת אותה, מיד מלך ארם.
3 והאולם, על-פני היכל הבית--עשרים אמה אורכו, על-פני רוחב הבית; עשר באמה רוחבו, על-פני הבית.
3 ויגד-לה שלמה, את-כל-דבריה: לא-היה דבר נעלם מן-המלך, אשר לא הגיד לה.
3 עשרה בקר בריאים, ועשרים בקר רעי--ומאה צאן; לבד מאייל וצבי, ויחמור, וברבורים, אבוסים.
3 אליחורף ואחייה בני שישא, סופרים; {ס} יהושפט בן-אחילוד, המזכיר. {ס}
3 וירא, ויקם וילך אל-נפשו, ויבוא, באר שבע אשר ליהודה; וינח את-נערו, שם.
4 כי-הוא רודה בכל-עבר הנהר, מתפסח ועד-עזה--בכל-מלכי, עבר הנהר; ושלום, היה לו מכל-עבריו--מסביב.
4 ותרא, מלכת-שבא, את, כל-חכמת שלמה; והבית, אשר בנה.
4 כי למען דויד, נתן יהוה אלוהיו לו ניר בירושלים, להקים את-בנו אחריו, ולהעמיד את-ירושלים.
4 ויעלו את-ארון יהוה, ואת-אוהל מועד, ואת-כל-כלי הקודש, אשר באוהל; ויעלו אותם, הכוהנים והלויים.
4 ויהי, לעת זקנת שלמה, נשיו הטו את-לבבו, אחרי אלוהים אחרים; ולא-היה לבבו שלם עם-יהוה אלוהיו, כלבב דויד אביו.
4 ובניהו בן-יהוידע, על-הצבא; {ס} וצדוק ואביתר, כוהנים. {ס}
4 ותעש כן, אשת ירובעם, ותקם ותלך שילה, ותבוא בית אחייה; ואחייהו לא-יכול לראות, כי קמו עיניו משיבו. {פ}
4 המת לבעשא בעיר, יאכלו הכלבים; והמת לו בשדה, יאכלו עוף השמיים.
4 ויהי כשמוע המלך את-דבר איש-האלוהים, אשר קרא על-המזבח בבית-אל, וישלח ירובעם את-ידו מעל המזבח, לאמור תפשוהו; ותיבש ידו אשר שלח עליו, ולא יכול להשיבה אליו.
4 וילך המלך גבעונה לזבוח שם, כי-היא הבמה הגדולה; אלף עולות יעלה שלמה, על המזבח ההוא.
4 ויעש לבית, חלוני שקופים אטומים.
4 למען יקים יהוה את-דברו, אשר דיבר עליי לאמור, אם-ישמרו בניך את-דרכם ללכת לפניי באמת, בכל-לבבם ובכל-נפשם: לאמור--לא-ייכרת לך איש, מעל כיסא ישראל.
4 ושקופים, שלושה טורים; ומחזה אל-מחזה, שלוש פעמים.
4 ויאמר, אל-יהושפט, התלך איתי למלחמה, רמות גלעד; ויאמר יהושפט אל-מלך ישראל, כמוני כמוך כעמי כעמך כסוסיי כסוסיך.
4 ויבוא אחאב אל-ביתו סר וזעף, על-הדבר אשר-דיבר אליו נבות היזרעאלי, ויאמר, לא-אתן לך את-נחלת אבותיי; וישכב, על-מיטתו, ויסב את-פניו, ולא-אכל לחם.
4 אביך, הקשה את-עולנו; ואתה עתה הקל מעבודת אביך הקשה, ומעולו הכבד אשר-נתן עלינו--ונעבדך.
4 והוא-הלך במדבר, דרך יום, ויבוא, ויישב תחת רותם אחד; וישאל את-נפשו, למות, ויאמר רב עתה יהוה קח נפשי, כי-לא-טוב אנוכי מאבותיי.
4 ויהי בהכרית איזבל, את נביאי יהוה; וייקח עובדיהו מאה נביאים, ויחביאם חמישים איש במערה, וכילכלם, לחם ומים.
4 ויען מלך-ישראל ויאמר, כדברך אדוני המלך: לך אני, וכל-אשר-לי.
4 ואתה אם-תלך לפניי, כאשר הלך דויד אביך בתום-לבב וביושר, לעשות, ככול אשר ציוויתיך--חוקיי ומשפטיי, תשמור.
4 והנערה, יפה עד-מאוד; ותהי למלך סוכנת ותשרתהו, והמלך לא ידעה.
4 והיה, מהנחל תשתה; ואת-העורבים ציוויתי, לכלכלך שם.
5 והמלך שלמה, וכל-עדת ישראל הנועדים עליו, איתו, לפני הארון--מזבחים צאן ובקר, אשר לא-ייספרו ולא יימנו מרוב.
5 ואדונייה בן-חגית מתנשא לאמור, אני אמלוך; ויעש לו, רכב ופרשים, וחמישים איש, רצים לפניו.
5 וישובו, המלאכים, ויאמרו, כה-אמר בן-הדד לאמור: כי-שלחתי אליך לאמור, כספך וזהבך ונשיך ובניך לי תיתן.
5 וייבן על-קיר הבית יציע, סביב, את-קירות הבית סביב, להיכל ולדביר; ויעש צלעות, סביב.
5 והמזבח נקרע, ויישפך הדשן מן-המזבח: כמופת, אשר נתן איש האלוהים--בדבר יהוה.
5 ותבוא אליו, איזבל אשתו; ותדבר אליו, מה-זה רוחך סרה, ואינך, אוכל לחם.
5 אשר עשה דויד את-הישר, בעיני יהוה; ולא-סר מכול אשר-ציווהו, כול ימי חייו--רק, בדבר אורייה החיתי.
5 וגם אתה ידעת את אשר-עשה לי יואב בן-צרויה, אשר עשה לשני-שרי צבאות ישראל לאבנר בן-נר ולעמשא בן-יתר ויהרגם, וישם דמי-מלחמה, בשלום; וייתן דמי מלחמה, בחגורתו אשר במותניו, ובנעלו, אשר ברגליו.
5 ומאכל שולחנו ומושב עבדיו ומעמד משרתיו ומלבושיהם, ומשקיו, ועולתו, אשר יעלה בית יהוה; ולא-היה בה עוד, רוח.
5 והקימותי את-כיסא ממלכתך, על-ישראל--לעולם: כאשר דיברתי, על-דויד אביך לאמור, לא-ייכרת לך איש, מעל כיסא ישראל.
5 ועזריהו בן-נתן, על-הניצבים; {ס} וזבוד בן-נתן כוהן, ריעה המלך. {ס}
5 וילך שלמה--אחרי עשתורת, אלוהי צידונים; ואחרי מלכום, שיקוץ עמונים.
5 וכל-הפתחים והמזוזות, רבועים שקף; ומול מחזה אל-מחזה, שלוש פעמים.
5 ויהוה אמר אל-אחייהו, הנה אשת ירובעם באה לדרוש דבר מעימך אל-בנה כי-חולה הוא--כזו וכזה, תדבר אליה; ויהי כבואה, והיא מתנכרה.
5 ויתר דברי בעשא ואשר עשה, וגבורתו: הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל.
5 וישכב, ויישן, תחת, רותם אחד; והנה-זה מלאך נוגע בו, ויאמר לו קום אכול.
5 ויישב יהודה וישראל לבטח, איש תחת גפנו ותחת תאנתו, מדן, ועד-באר שבע--כול, ימי שלמה. {ס}
5 ויאמר יהושפט, אל-מלך ישראל: דרוש-נא כיום, את-דבר יהוה.
5 בגבעון, נראה יהוה אל-שלמה--בחלום הלילה; ויאמר אלוהים, שאל מה אתן-לך.
5 ויאמר אחאב, אל-עובדיהו, לך בארץ אל-כל-מעייני המים, ואל כל-הנחלים; אוליי נמצא חציר, ונחייה סוס ופרד, ולא נכרית, מהבהמה.
5 וילך ויעש, כדבר יהוה; וילך, ויישב בנחל כרית, אשר, על-פני הירדן.
5 ויאמר אליהם, לכו-עד שלושה ימים--ושובו אליי; וילכו, העם.
6 ויאמר שלמה, אתה עשית עם-עבדך דויד אבי חסד גדול, כאשר הלך לפניך באמת ובצדקה ובישרת לבב, עימך; ותשמור-לו, את-החסד הגדול הזה, ותיתן-לו בן יושב על-כיסאו, כיום הזה.
6 ועשית, כחכמתך; ולא-תורד שיבתו בשלום, שאול.
6 ויען המלך ויאמר אל-איש האלוהים, חל-נא את-פני יהוה אלוהיך והתפלל בעדי, ותשוב ידי, אליי; ויחל איש-האלוהים, את-פני יהוה, ותשב יד-המלך אליו, ותהי כבראשונה.
6 ויעש שלמה הרע, בעיני יהוה; ולא מילא אחרי יהוה, כדויד אביו. {ס}
6 אם-שוב תשובון אתם ובניכם, מאחריי, ולא תשמרו מצוותיי חוקותיי, אשר נתתי לפניכם; והלכתם, ועבדתם אלוהים אחרים, והשתחוויתם, להם.
6 ואת אולם העמודים, עשה, חמישים אמה אורכו, ושלושים אמה רוחבו; ואולם, על-פניהם, ועמודים ועב, על-פניהם.
6 ויהי כשמוע אחייהו את-קול רגליה, באה בפתח, ויאמר, בואי אשת ירובעם; למה זה, את מתנכרה, ואנוכי, שלוח אלייך קשה.
6 ולא-עצבו אביו מימיו לאמור, מדוע ככה עשית; וגם-הוא טוב-תואר מאוד, ואותו ילדה אחרי אבשלום.
6 ויחלקו להם את-הארץ, לעבור-בה: אחאב הלך בדרך אחד, לבדו, ועובדיהו הלך בדרך-אחד, לבדו.
6 וייוועץ המלך רחבעם, את-הזקנים אשר-היו עומדים את-פני שלמה אביו, בהיותו חי, לאמור: איך אתם נועצים, להשיב את-העם-הזה דבר.
6 כי אם-כעת מחר, אשלח את-עבדיי אליך, וחיפשו את-ביתך, ואת בתי עבדיך; והיה כל-מחמד עיניך, ישימו בידם ולקחו.
6 וישכב בעשא עם-אבותיו, וייקבר בתרצה; וימלוך אלה בנו, תחתיו.
6 היציע התחתונה חמש באמה רוחבה, והתיכונה שש באמה רוחבה, והשלישית, שבע באמה רוחבה: כי מגרעות נתן לבית סביב, חוצה, לבלתי, אחוז בקירות-הבית.
6 והעורבים, מביאים לו לחם ובשר בבוקר, ולחם ובשר, בערב; ומן-הנחל, ישתה.
6 ויבט, והנה מראשותיו עוגת רצפים וצפחת מים; ויאכל וישת, וישב וישכב.
6 ויקבוץ מלך-ישראל את-הנביאים, כארבע מאות איש, ויאמר אליהם האלך על-רמות גלעד למלחמה, אם-אחדל; ויאמרו עלה, וייתן אדוניי ביד המלך.
6 ויביאו הכוהנים את-ארון ברית-יהוה אל-מקומו, אל-דביר הבית--אל-קודש הקודשים: אל-תחת, כנפי הכרובים.
6 ותאמר, אל-המלך, אמת היה הדבר, אשר שמעתי בארצי--על-דבריך, ועל-חכמתך.
6 ואחישר, על-הבית; {ס} ואדונירם בן-עבדא, על-המס. {ס}
6 ויהי לשלמה, ארבעים אלף אורוות סוסים--למרכבו; ושנים-עשר אלף, פרשים.
6 ומלחמה הייתה בין-רחבעם ובין ירובעם, כל-ימי חייו.
6 וידבר אליה, כי-אדבר אל-נבות היזרעאלי ואומר לו תנה-לי את-כרמך בכסף, או אם-חפץ אתה, אתנה-לך כרם תחתיו; ויאמר, לא-אתן לך את-כרמי.
7 ולשלמה שנים-עשר ניצבים, על-כל-ישראל, וכילכלו את-המלך, ואת-ביתו: חודש בשנה יהיה על-האחד, לכלכל. {ס}
7 ותאמר אליו, איזבל אשתו, אתה, עתה תעשה מלוכה על-ישראל; קום אכול-לחם, וייטב ליבך--אני אתן לך, את-כרם נבות היזרעאלי.
7 וידבר המלך אל-איש האלוהים, בואה-איתי הביתה וסעדה; ואתנה לך, מתת.
7 אז יבנה שלמה במה, לכמוש שיקוץ מואב, בהר, אשר על-פני ירושלים; ולמולך, שיקוץ בני עמון.
7 ויהי מקץ ימים, וייבש הנחל: כי לא-היה גשם, בארץ. {ס}
7 כי הכרובים פורשים כנפיים, אל-מקום הארון; ויסוכו הכרובים על-הארון ועל-בדיו, מלמעלה.
7 וכילכלו הניצבים האלה את-המלך שלמה, ואת כל-הקרב אל-שולחן המלך-שלמה--איש חודשו: לא יעדרו, דבר.
7 וישב מלאך יהוה שנית וייגע-בו, ויאמר קום אכול: כי רב ממך, הדרך.
7 ולבני ברזלי הגלעדי תעשה-חסד, והיו באוכלי שולחנך: כי-כן, קרבו אליי, בבורחי, מפני אבשלום אחיך.
7 וגם ביד-יהוא בן-חנני הנביא, דבר-יהוה היה אל-בעשא ואל-ביתו ועל כל-הרעה אשר-עשה בעיני יהוה להכעיסו במעשה ידיו, להיות, כבית ירובעם; ועל אשר-הכה, אותו. {פ}
7 ואולם הכיסא אשר ישפוט-שם, אולם המשפט עשה; וספון בארז, מהקרקע עד-הקרקע.
7 וידברו אליו לאמור, אם-היום תהיה-עבד לעם הזה ועבדתם, ועניתם, ודיברת אליהם דברים טובים--והיו לך עבדים, כל-הימים.
7 ויתר דברי אביים, וכל-אשר עשה--הלוא-הם כתובים על-ספר דברי הימים, למלכי יהודה; ומלחמה הייתה בין אביים, ובין ירובעם.
7 ויהיו דבריו--עם יואב בן-צרויה, ועם אביתר הכוהן; ויעזרו, אחרי אדונייה.
7 והבית, בהיבנותו--אבן-שלמה מסע, נבנה; ומקבות והגרזן כל-כלי ברזל, לא-נשמע בבית בהיבנותו.
7 ועתה, יהוה אלוהיי, אתה המלכת את-עבדך, תחת דויד אבי; ואנוכי נער קטון, לא אדע צאת ובוא.
7 ולא-האמנתי לדברים, עד אשר-באתי ותראינה עיניי, והנה לא-הוגד-לי, החצי: הוספת חכמה וטוב, אל-השמועה אשר שמעתי.
7 והכרתי את-ישראל, מעל פני האדמה אשר נתתי להם, ואת-הבית אשר הקדשתי לשמי, אשלח מעל פניי; והיה ישראל למשל ולשנינה, בכל-העמים.
7 לכי אמרי לירובעם, כה-אמר יהוה אלוהי ישראל, יען אשר הרימותיך, מתוך העם; ואתנך נגיד, על עמי ישראל.
7 ויקרא מלך-ישראל, לכל-זקני הארץ, ויאמר דעו-נא וראו, כי רעה זה מבקש: כי-שלח אליי לנשיי ולבניי, ולכספי ולזהבי, ולא מנעתי, ממנו.
7 ויהי עובדיהו בדרך, והנה אלייהו לקראתו; ויכירהו, וייפול על-פניו, ויאמר, האתה זה אדוני אלייהו.
7 ויאמר, יהושפט, האין פה נביא ליהוה, עוד; ונדרשה, מאותו.
8 והשעורים והתבן, לסוסים ולרכש--יביאו, אל-המקום אשר יהיה-שם, איש, כמשפטו. {ס}
8 ואקרע את-הממלכה מבית דויד, ואתנהא לך; ולא-היית כעבדי דויד, אשר שמר מצוותיי ואשר-הלך אחריי בכל-לבבו, לעשות, רק הישר בעיניי.
8 אשרי אנשיך, אשרי עבדיך אלה, העומדים לפניך תמיד, השומעים את-חכמתך.
8 ותכתוב ספרים בשם אחאב, ותחתום בחותמו; ותשלח ספרים, אל-הזקנים ואל-החורים אשר בעירו, היושבים, את-נבות.
8 ועבדך--בתוך עמך, אשר בחרת: עם-רב, אשר לא-יימנה ולא ייספר מרוב.
8 וביתו אשר-יישב שם חצר האחרת, מבית לאולם, כמעשה הזה, היה; ובית יעשה לבת-פרעה, אשר לקח שלמה, כאולם, הזה.
8 ויאמר איש-האלוהים, אל-המלך, אם-תיתן-לי את-חצי ביתך, לא אבוא עימך; ולא-אוכל לחם ולא אשתה-מים, במקום הזה.
8 ויאריכו, הבדים, וייראו ראשי הבדים מן-הקודש על-פני הדביר, ולא ייראו החוצה; ויהיו שם, עד היום הזה.
8 ואלה שמותם, בן-חור בהר אפריים. {ס}
8 והבית הזה יהיה עליון, כל-עובר עליו יישום ושרק; ואמרו, על-מה עשה יהוה ככה, לארץ הזאת, ולבית הזה.
8 בשנת עשרים ושש שנה, לאסא מלך יהודה: מלך אלה בן-בעשא על-ישראל, בתרצה--שנתיים.
8 ויאמר מלך-ישראל אל-יהושפט עוד איש-אחד לדרוש את-יהוה מאותו ואני שנאתיו, כי לא-יתנבא עליי טוב כי אם-רע--מיכיהו, בן-ימלה; ויאמר, יהושפט, אל-יאמר המלך, כן.
8 והנה עימך שמעי בן-גרא בן-הימיני, מבחורים, והוא קיללני קללה נמרצת, ביום לכתי מחניים; והוא-ירד לקראתי, הירדן, ואישבע לו ביהוה לאמור, אם-אמיתך בחרב.
8 וצדוק הכוהן ובניהו בן-יהוידע ונתן הנביא, ושמעי וריעי, והגיבורים, אשר לדויד--לא היו, עם-אדונייהו.
8 ויאמר לו, אני; לך אמור לאדוניך, הנה אלייהו.
8 ויקם, ויאכל וישתה; וילך בכוח האכילה ההיא, ארבעים יום וארבעים לילה, עד הר האלוהים, חורב.
8 וכן עשה, לכל-נשיו הנוכרייות, מקטירות ומזבחות, לאלוהיהן.
8 ויהי דבר-יהוה, אליו לאמור.
8 פתח, הצלע התיכונה, אל-כתף הבית, הימנית; ובלולים, יעלו על-התיכונה, ומן-התיכונה, אל-השלישים.
8 וישכב אביים עם-אבותיו, ויקברו אותו בעיר דויד; וימלוך אסא בנו, תחתיו. {פ}
8 ויעזוב את-עצת הזקנים, אשר יעצוהו; וייוועץ, את-הילדים אשר גדלו איתו, אשר העומדים, לפניו.
8 ויאמרו אליו כל-הזקנים, וכל-העם: אל-תשמע, ולא תאבה.
9 ויקשור עליו עבדו זמרי, שר מחצית הרכב; והוא בתרצה, שותה שיכור, בית ארצא, אשר על-הבית בתרצה.
9 ותרע לעשות, מכול אשר-היו לפניך; ותלך ותעשה-לך אלוהים אחרים ומסכות, להכעיסני, ואותי השלכת, אחרי גווך.
9 קום לך צרפתה אשר לצידון, וישבת שם; הנה ציוויתי שם אישה אלמנה, לכלכלך.
9 ועתה, אל-תנקהו, כי איש חכם, אתה; וידעת את אשר תעשה-לו, והורדת את-שיבתו בדם שאול.
9 ויתאנף יהוה, בשלמה: כי-נטה לבבו, מעם יהוה אלוהי ישראל, הנראה אליו, פעמיים.
9 ויאמר, מה חטאתי: כי-אתה נותן את-עבדך, ביד-אחאב--להמיתני.
9 ונתת לעבדך לב שומע, לשפוט את-עמך, להבין, בין-טוב לרע: כי מי יוכל לשפוט, את-עמך הכבד הזה.
9 יהי יהוה אלוהיך, ברוך, אשר חפץ בך, לתיתך על-כיסא ישראל--באהבת יהוה את-ישראל, לעולם, וישימך למלך, לעשות משפט וצדקה.
9 ויזבח אדונייהו, צאן ובקר ומריא, עם אבן הזוחלת, אשר-אצל עין רוגל; ויקרא, את-כל-אחיו בני המלך, ולכל-אנשי יהודה, עבדי המלך.
9 בן-דקר במקץ ובשעלבים, ובית שמש; ואילון, בית חנן. {ס}
9 ויבוא-שם אל-המערה, וילן שם; והנה דבר-יהוה, אליו, ויאמר לו, מה-לך פה אלייהו.
9 וייתן אלוהים חכמה לשלמה ותבונה, הרבה מאוד; ורוחב לב--כחול, אשר על-שפת הים.
9 ויאמר אליהם, מה אתם נועצים, ונשיב דבר, את-העם הזה--אשר דיברו אליי, לאמור, הקל מן-העול, אשר-נתן אביך עלינו.
9 כי-כן ציווה אותי, בדבר יהוה לאמור, לא-תאכל לחם, ולא תשתה-מים; ולא תשוב, בדרך אשר הלכת.
9 וייבן את-הבית, ויכלהו; ויספון את-הבית גבים, ושדרות בארזים.
9 ויאמר למלאכי בן-הדד, אמרו לאדוני המלך כול אשר-שלחת אל-עבדך בראשונה אעשה, והדבר הזה, לא אוכל לעשות; וילכו, המלאכים, וישיבוהו, דבר.
9 כל-אלה אבנים יקרות, כמידות גזית, מגוררות במגרה, מבית ומחוץ; וממסד, עד-הטפחות, ומחוץ, עד-החצר הגדולה.
9 ואמרו, על אשר עזבו את-יהוה אלוהיהם אשר הוציא את-אבותם מארץ מצריים, ויחזיקו באלוהים אחרים, וישתחוו להם ויעבדום; על-כן, הביא יהוה עליהם, את כל-הרעה, הזאת. {פ}
9 ותכתוב בספרים, לאמור: קראו-צום, והושיבו את-נבות בראש העם.
9 ובשנת עשרים, לירובעם מלך ישראל, מלך אסא, מלך יהודה.
9 אין, בארון, רק שני לוחות האבנים, אשר הניח שם משה בחורב--אשר כרת יהוה עם-בני ישראל, בצאתם מארץ מצריים.
9 ויקרא מלך ישראל, אל-סריס אחד; ויאמר, מהרה מיכיהו בן-ימלה.
10 וייטב הדבר, בעיני אדוניי: כי שאל שלמה, את-הדבר הזה.
10 ומלך ישראל ויהושפט מלך-יהודה יושבים איש על-כיסאו מלובשים בגדים, בגורן, פתח, שער שומרון; וכל-הנביאים--מתנבאים, לפניהם.
10 וילך, בדרך אחר; ולא-שב בדרך, אשר בא בה אל-בית-אל. {פ}
10 ויהי, בצאת הכוהנים מן-הקודש; והענן מלא, את-בית יהוה.
10 לכן, הנני מביא רעה אל-בית ירובעם, והכרתי לירובעם משתין בקיר, עצור ועזוב בישראל; וביערתי אחרי בית-ירובעם, כאשר יבער הגלל עד-תומו.
10 ויבוא זמרי, ויכהו וימיתהו, בשנת עשרים ושבע, לאסא מלך יהודה; וימלוך, תחתיו.
10 ויאמר קנוא קינאתי ליהוה אלוהי צבאות, כי-עזבו בריתך בני ישראל--את-מזבחותיך הרסו, ואת-נביאיך הרגו בחרב; ואיוותר אני לבדי, ויבקשו את-נפשי לקחתה.
10 ותיתן למלך מאה ועשרים כיכר זהב, ובשמים הרבה מאוד--ואבן יקרה; לא בא כבושם ההוא עוד לרוב, אשר-נתנה מלכת-שבא למלך שלמה.
10 ויקם וילך צרפתה, ויבוא אל-פתח העיר, והנה-שם אישה אלמנה, מקוששת עצים; ויקרא אליה ויאמר, קחי-נא לי מעט-מים בכלי ואשתה.
10 ואת-נתן הנביא ובניהו ואת-הגיבורים, ואת-שלמה אחיו--לא קרא.
10 וארבעים ואחת שנה, מלך בירושלים; ושם אימו, מעכה בת-אבישלום.
10 והושיבו שניים אנשים בני-בלייעל, נגדו, ויעידוהו לאמור, בירכת אלוהים ומלך; והוציאוהו וסקלוהו, וימות.
10 וציווה אליו, על-הדבר הזה, לבלתי-לכת, אחרי אלוהים אחרים; ולא שמר, את אשר-ציווה יהוה. {פ}
10 ותרב חכמת שלמה, מחכמת כל-בני-קדם, ומכול, חכמת מצריים.
10 בן-חסד, בארובות; לו שוכה, וכל-ארץ חפר. {ס}
10 וישכב דויד, עם-אבותיו; וייקבר, בעיר דויד. {פ}
10 ומיוסד, אבנים יקרות אבנים גדולות--אבני עשר אמות, ואבני שמונה אמות.
10 וידברו אליו, הילדים אשר גדלו איתו לאמור, כה-תאמר לעם הזה אשר דיברו אליך לאמור אביך הכביד את-עולנו, ואתה הקל מעלינו: כה תדבר אליהם, קטוני עבה ממותני אבי.
10 חי יהוה אלוהיך, אם-יש-גוי וממלכה אשר לא-שלח אדוני שם לבקשך, ואמרו, אין; והשביע את-הממלכה ואת-הגוי, כי לא ימצאך.
10 וישלח אליו, בן-הדד, ויאמר, כה-יעשון לי אלוהים וכה יוסיפו: אם-ישפוק, עפר שומרון, לשעלים, לכל-העם אשר ברגליי.
10 ויהי, מקצה עשרים שנה, אשר-בנה שלמה, את-שני הבתים--את-בית יהוה, ואת-בית המלך.
10 וייבן את-היציע על-כל-הבית, חמש אמות קומתו; ויאחוז את-הבית, בעצי ארזים. {פ}
11 חירם מלך-צור נישא את-שלמה בעצי ארזים ובעצי ברושים, ובזהב--לכל-חפצו; אז ייתן המלך שלמה לחירם, עשרים עיר, בארץ, הגליל.
11 ויאמר, צא ועמדת בהר לפני יהוה, והנה יהוה עובר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני יהוה, לא ברוח יהוה; ואחר הרוח רעש, לא ברעש יהוה.
11 ויחכם, מכל-האדם, מאיתן האזרחי והימן וכלכול ודרדע, בני מחול; ויהי-שמו בכל-הגויים, סביב.
11 ויאמר נתן, אל-בת-שבע אם-שלמה לאמור, הלוא שמעת, כי מלך אדונייהו בן-חגית; ואדונינו דויד, לא ידע.
11 ויעש לו צדקייה בן-כנענה, קרני ברזל; ויאמר כה-אמר יהוה, באלה תנגח את-ארם עד-כלותם.
11 ויאמר אלוהים אליו, יען אשר שאלת את-הדבר הזה ולא-שאלת לך ימים רבים ולא-שאלת לך עושר, ולא שאלת, נפש אויביך; ושאלת לך הבין, לשמוע משפט.
11 ונביא אחד זקן, יושב בבית-אל; ויבוא בנו ויספר-לו את-כל-המעשה אשר-עשה איש-האלוהים היום בבית-אל, את-הדברים אשר דיבר אל-המלך, ויספרום, לאביהם.
11 ויהי, דבר-יהוה, אל-שלמה, לאמור.
11 וגם אוני חירם, אשר-נשא זהב מאופיר: הביא מאופיר עצי אלמוגים, הרבה מאוד--ואבן יקרה.
11 ועתה, אתה אומר: לך אמור לאדוניך, הנה אלייהו.
11 ויען מלך-ישראל ויאמר דברו, אל-יתהלל חוגר כמפתח.
11 ומלמעלה, אבנים יקרות כמידות גזית--וארז.
11 והימים, אשר מלך דויד על-ישראל, ארבעים, שנה: בחברון מלך, שבע שנים, ובירושלים מלך, שלושים ושלוש שנים.
11 ויעשו אנשי עירו הזקנים והחורים, אשר היושבים בעירו, כאשר שלחה אליהם, איזבל--כאשר כתוב בספרים, אשר שלחה אליהם.
11 ויהי במולכו כשבתו על-כיסאו, הכה את-כל-בית בעשא--לא-השאיר לו, משתין בקיר; וגואליו, וריעיהו.
11 ויעש אסא הישר, בעיני יהוה, כדויד, אביו.
11 ותלך, לקחת; ויקרא אליה ויאמר, לקחי-נא לי פת-לחם בידך.
11 ויאמר יהוה לשלמה, יען אשר הייתה-זאת עימך, ולא שמרת בריתי וחוקותיי, אשר ציוויתי עליך--קרוע אקרע את-הממלכה מעליך, ונתתיה לעבדך.
11 ועתה, אבי העמיס עליכם עול כבד, ואני, אוסיף על-עולכם; אבי, ייסר אתכם בשוטים, ואני, אייסר אתכם בעקרבים.
11 המת לירובעם בעיר, יאכלו הכלבים, והמת בשדה, יאכלו עוף השמיים: כי יהוה, דיבר.
11 ולא-יכלו הכוהנים לעמוד לשרת, מפני הענן: כי-מלא כבוד-יהוה, את-בית יהוה. {פ}
11 בן-אבינדב, כל-נפת דור; טפת, בת-שלמה, הייתה לו, לאישה. {ס}
12 ותאמר, חי-יהוה אלוהיך אם-יש-לי מעוג, כי אם-מלוא כף-קמח בכד, ומעט-שמן בצפחת; והנני מקוששת שניים עצים, ובאתי ועשיתיהו לי ולבני, ואכלנוהו, ומתנו.
12 והיה אני אלך מאיתך, ורוח יהוה יישאך על אשר לא-אדע, ובאתי להגיד לאחאב ולא ימצאך, והרגני; ועבדך ירא את-יהוה, מנעוריי.
12 וידבר אליהם אביהם, אי-זה הדרך הלך; ויראו בניו, את-הדרך אשר הלך איש האלוהים, אשר-בא, מיהודה.
12 וישמד זמרי, את כל-בית בעשא, כדבר יהוה אשר דיבר אל-בעשא, ביד יהוא הנביא.
12 וכל-הנביאים--ניבאים כן, לאמור: עלה רמות גלעד, והצלח, ונתן יהוה, ביד המלך.
12 ויבוא ירובעם וכל-העם אל-רחבעם, ביום השלישי, כאשר דיבר המלך לאמור, שובו אליי ביום השלישי.
12 וייצא חירם, מצור, לראות את-הערים, אשר נתן-לו שלמה; ולא ישרו, בעיניו.
12 ויעבר הקדשים, מן-הארץ; ויסר, את-כל-הגילולים, אשר עשו, אבותיו.
12 וידבר, שלושת אלפים משל; ויהי שירו, חמישה ואלף.
12 בענא, בן-אחילוד, תענך, ומגידו; וכל-בית שאן אשר אצל צרתנה מתחת ליזרעאל, מבית שאן עד אביל מחולה, עד, מעבר ליוקמעם. {ס}
12 ועתה, לכי איעצך נא עצה: ומלטי, את-נפשך, ואת-נפש בנך, שלמה.
12 ואחר הרעש אש, לא באש יהוה; ואחר האש, קול דממה דקה.
12 וחצר הגדולה סביב, שלושה טורים גזית, וטור, כרותות ארזים; ולחצר בית-יהוה הפנימית, ולאולם הבית. {פ}
12 אז, אמר שלמה: יהוה אמר, לשכון בערפל.
12 אך-בימיך לא אעשנה, למען דויד אביך: מיד בנך, אקרענה.
12 ואת קומי, לכי לביתך; בבואה רגלייך העירה, ומת הילד.
12 הבית הזה אשר-אתה בונה, אם-תלך בחוקותיי ואת-משפטיי תעשה, ושמרת את-כל-מצוותיי, ללכת בהם--והקימותי את-דברי איתך, אשר דיברתי אל-דויד אביך.
12 ושלמה--ישב, על-כיסא דויד אביו; ותיכון מלכותו, מאוד. {ס}
12 קראו, צום; והושיבו את-נבות, בראש העם.
12 ויהי, כשמוע את-הדבר הזה, והוא שותה הוא והמלכים, בסוכות; ויאמר אל-עבדיו שימו, וישימו על-העיר.
12 הנה עשיתי, כדבריך; הנה נתתי לך, לב חכם ונבון, אשר כמוך לא-היה לפניך, ואחריך לא-יקום כמוך.
12 ויעש המלך את-עצי האלמוגים מסעד לבית-יהוה, ולבית המלך, וכינורות ונבלים, לשרים; לא בא-כן עצי אלמוגים, ולא נראה, עד, היום הזה.
13 והנה נביא אחד, ניגש אל-אחאב מלך-ישראל, ויאמר כה אמר יהוה, הראית את כל-ההמון הגדול הזה; הנני נותנו בידך היום, וידעת כי-אני יהוה.
13 וגם אשר לא-שאלת נתתי לך, גם-עושר גם-כבוד: אשר לא-היה כמוך איש במלכים, כל-ימיך.
13 בנה בניתי בית זבול, לך--מכון לשבתך, עולמים.
13 ויאמר, אל-בניו, חבשו-לי, החמור; ויחבשו-לו החמור, וירכב עליו.
13 והמלך שלמה נתן למלכת-שבא, את-כל-חפצה אשר שאלה, מלבד אשר נתן-לה, כיד המלך שלמה; ותפן ותלך לארצה, היא ועבדיה. {פ}
13 ויען המלך את-העם, קשה; ויעזוב את-עצת הזקנים, אשר יעצוהו.
13 וספדו-לו כל-ישראל, וקברו אותו--כי-זה לבדו, יבוא לירובעם אל-קבר: יען נמצא-בו דבר טוב, אל-יהוה אלוהי ישראל--בבית ירובעם.
13 ושכנתי, בתוך בני ישראל; ולא אעזוב, את-עמי ישראל. {פ}
13 ויהי כשמוע אלייהו, וילט פניו באדרתו, וייצא, ויעמוד פתח המערה; והנה אליו, קול, ויאמר, מה-לך פה אלייהו.
13 הלוא-הוגד לאדוני, את אשר-עשיתי, בהרוג איזבל, את נביאי יהוה; ואחביא מנביאי יהוה מאה איש, חמישים חמישים איש במערה, ואכלכלם, לחם ומים.
13 לכי ובואי אל-המלך דויד, ואמרת אליו הלוא-אתה אדוני המלך נשבעת לאמתך לאמור, כי-שלמה בנך ימלוך אחריי, והוא יישב על-כיסאי; ומדוע, מלך אדונייהו.
13 וגם את-מעכה אימו, ויסירהא מגבירה, אשר-עשתה מפלצת, לאשרה; ויכרות אסא את-מפלצתה, וישרוף בנחל קדרון.
13 ויאמר--מה הערים האלה, אשר-נתת לי אחי; ויקרא להם ארץ כבול, עד היום הזה. {פ}
13 בן-גבר, ברמות גלעד; לו חוות יאיר בן-מנשה אשר בגלעד, לו חבל ארגוב אשר בבשן--שישים ערים גדולות, חומה ובריח נחושת. {ס}
13 והמלאך אשר-הלך לקרוא מיכיהו, דיבר אליו לאמור, הנה-נא דברי הנביאים פה-אחד טוב, אל-המלך; יהי-נא דברך, כדבר אחד מהם--ודיברת טוב.
13 ויבואו שני האנשים בני-בלייעל, ויישבו נגדו, ויעידוהו אנשי הבלייעל את-נבות נגד העם לאמור, בירך נבות אלוהים ומלך; ויוציאוהו מחוץ לעיר, ויסקלוהו באבנים וימות.
13 רק את-כל-הממלכה לא אקרע, שבט אחד אתן לבנך: למען דויד עבדי, ולמען ירושלים אשר בחרתי. {ס}
13 אל כל-חטאות בעשא, וחטאות אלה בנו--אשר חטאו, ואשר החטיאו את-ישראל, להכעיס את-יהוה אלוהי ישראל, בהבליהם.
13 ויבוא אדונייהו בן-חגית, אל-בת-שבע אם-שלמה, ותאמר, השלום בואך; ויאמר, שלום.
13 ויאמר אליה אלייהו אל-תיראי, בואי עשי כדברך; אך עשי-לי משם עוגה קטנה בראשונה, והוצאת לי, ולך ולבנך, תעשי באחרונה.
13 וידבר, על-העצים, מן-הארז אשר בלבנון, ועד האיזוב אשר יוצא בקיר; וידבר על-הבהמה ועל-העוף, ועל-הרמש ועל-הדגים.
13 וישלח המלך שלמה, וייקח את-חירם מצור.
14 ויאמר, דבר לי אלייך; ותאמר, דבר.
14 ויהי משקל הזהב, אשר-בא לשלמה בשנה אחת--שש מאות שישים ושש, כיכר זהב.
14 ויאמר קנוא קינאתי ליהוה אלוהי צבאות, כי-עזבו בריתך בני ישראל--את-מזבחותיך הרסו, ואת-נביאיך הרגו בחרב; ואיוותר אני לבדי, ויבקשו את-נפשי לקחתה. {ס}
14 אחינדב בן-עידוא, מחניימה. {ס}
14 ויסב המלך, את-פניו, ויברך, את כל-קהל ישראל; וכל-קהל ישראל, עומד.
14 בן-אישה אלמנה הוא ממטה נפתלי, ואביו איש-צורי חורש נחושת, ויימלא את-החכמה ואת-התבונה ואת-הדעת, לעשות כל-מלאכה בנחושת; ויבוא אל-המלך שלמה, ויעש את-כל-מלאכתו.
14 ויאמר אחאב, במי, ויאמר כה-אמר יהוה, בנערי שרי המדינות; ויאמר מי-יאסור המלחמה, ויאמר אתה.
14 כי כה אמר יהוה אלוהי ישראל, כד הקמח לא תכלה, וצפחת השמן, לא תחסר: עד יום תת-יהוה, גשם--על-פני האדמה.
14 וייבן שלמה את-הבית, ויכלהו.
14 וישלחו, אל-איזבל לאמור: סוקל נבות, וימות.
14 הנה, עודך מדברת שם--עם-המלך; ואני אבוא אחרייך, ומילאתי את-דברייך.
14 ויאמר, מיכיהו: חי-יהוה--כי את-אשר יאמר יהוה אליי, אותו אדבר.
14 ועתה אתה אומר, לך אמור לאדוניך הנה אלייהו; והרגני. {ס}
14 והבמות, לא-סרו; רק לבב-אסא, היה שלם עם-יהוה--כל-ימיו. {ס}
14 וישלח חירם, למלך, מאה ועשרים, כיכר זהב.
14 וילך, אחרי איש האלוהים, וימצאהו, יושב תחת האלה; ויאמר אליו, האתה איש-האלוהים אשר-באת מיהודה--ויאמר אני.
14 וידבר אליהם, כעצת הילדים לאמור, אבי הכביד את-עולכם, ואני אוסיף על-עולכם; אבי, ייסר אתכם בשוטים, ואני, אייסר אתכם בעקרבים.
14 והקים יהוה לו מלך על-ישראל, אשר יכרית את-בית ירובעם זה היום; ומה, גם-עתה.
14 ויתר דברי אלה, וכל-אשר עשה: הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל. {פ}
14 ויקם יהוה שטן לשלמה, את הדד האדומי: מזרע המלך הוא, באדום.
14 ואם תלך בדרכיי, לשמור חוקיי ומצוותיי, כאשר הלך, דויד אביך--והארכתי, את-ימיך. {ס}
14 ויבואו, מכל-העמים, לשמוע, את חכמת שלמה--מאת כל-מלכי הארץ, אשר שמעו את-חכמתו. {ס}
15 בשנת עשרים ושבע שנה, לאסא מלך יהודה, מלך זמרי שבעת ימים, בתרצה; והעם חונים, על-גיבתון אשר לפלשתים.
15 ויאמר יהוה אליו, לך שוב לדרכך מדברה דמשק; ובאת, ומשחת את-חזאל למלך--על-ארם.
15 ויבא את-קודשי אביו, וקודשי בית יהוה, כסף וזהב, וכלים.
15 וייבן את-קירות הבית מביתה, בצלעות ארזים--מקרקע הבית עד-קירות הסיפון, ציפה עץ מבית; ויצף את-קרקע הבית, בצלעות ברושים.
15 וייקץ שלמה, והנה חלום; ויבוא ירושלים ויעמוד לפני ארון ברית-אדוניי, ויעל עולות ויעש שלמים, ויעש משתה, לכל-עבדיו. {פ}
15 ויאמר, אלייהו, חי יהוה צבאות, אשר עמדתי לפניו: כי היום, איראה אליו.
15 לבד מאנשי התרים, ומסחר הרוכלים, וכל-מלכי הערב, ופחות הארץ.
15 וזה דבר-המס אשר-העלה המלך שלמה, לבנות את-בית יהוה ואת-ביתו ואת-המילוא, ואת, חומת ירושלים; ואת-חצור ואת-מגידו, ואת-גזר.
15 והכה יהוה את-ישראל, כאשר ינוד הקנה במים, ונתש את-ישראל מעל האדמה הטובה הזאת אשר נתן לאבותיהם, וזירם מעבר לנהר: יען, אשר עשו את-אשריהם--מכעיסים, את-יהוה.
15 וישלח חירם מלך-צור את-עבדיו, אל-שלמה, כי שמע, כי אותו משחו למלך תחת אביהו: כי אוהב, היה חירם לדויד--כל-הימים. {ס}
15 ויפקוד, את-נערי שרי המדינות, ויהיו, מאתיים שניים ושלושים; ואחריהם, פקד את-כל-העם כל-בני ישראל--שבעת אלפים.
15 ויאמר, ברוך יהוה אלוהי ישראל, אשר דיבר בפיו, את דויד אבי; ובידו מילא, לאמור.
15 ויצר את-שני העמודים, נחושת: שמונה עשרה אמה, קומת העמוד האחד, וחוט שתים-עשרה אמה, יסוב את-העמוד השני.
15 ויבוא, אל-המלך, ויאמר המלך אליו מיכיהו הנלך אל-רמות גלעד למלחמה, אם-נחדל; ויאמר אליו עלה והצלח, ונתן יהוה ביד המלך.
15 ויהי כשמוע איזבל, כי-סוקל נבות וימות; ותאמר איזבל אל-אחאב, קום רש את-כרם נבות היזרעאלי אשר מיאן לתת-לך בכסף--כי אין נבות חי, כי-מת.
15 ולא-שמע המלך, אל-העם: כי-הייתה סיבה, מעם יהוה, למען הקים את-דברו אשר דיבר יהוה ביד אחייה השילוני, אל-ירובעם בן-נבט.
15 ויאמר, את ידעת כי-לי הייתה המלוכה, ועליי שמו כל-ישראל פניהם, למלוך; ותיסוב המלוכה ותהי לאחי, כי מיהוה הייתה לו.
15 ויאמר אליו, לך איתי הביתה; ואכול, לחם.
15 אחימעץ, בנפתלי; גם-הוא, לקח את-בשמת בת-שלמה--לאישה. {ס}
15 ותלך ותעשה, כדבר אלייהו; ותאכל היא-והוא וביתה, ימים.
15 ותבוא בת-שבע אל-המלך החדרה, והמלך זקן מאוד; ואבישג, השונמית, משרת, את-המלך.
15 ויהי, בהיות דויד את-אדום, בעלות יואב שר הצבא, לקבר את-החללים; ויך כל-זכר, באדום.
16 מן-היום, אשר הוצאתי את-עמי את-ישראל ממצריים, לא-בחרתי בעיר מכול שבטי ישראל, לבנות בית להיות שמי שם; ואבחר בדויד, להיות על-עמי ישראל.
16 ויהי כשמוע אחאב, כי מת נבות; ויקם אחאב, לרדת אל-כרם נבות היזרעאלי--לרשתו. {פ}
16 וייצאו, בצוהריים; ובן-הדד שותה שיכור בסוכות, הוא והמלכים שלושים-ושניים מלך--עוזר אותו.
16 וישלח שלמה, אל-חירם לאמור.
16 ואת יהוא בן-נמשי, תמשח למלך על-ישראל; ואת-אלישע בן-שפט מאביל מחולה, תמשח לנביא תחתיך.
16 ויעש המלך שלמה מאתיים צינה, זהב שחוט; שש-מאות זהב, יעלה על-הצינה האחת.
16 פרעה מלך-מצריים עלה, וילכוד את-גזר וישרפה באש, ואת-הכנעני היושב בעיר, הרג; וייתנה, שילוחים, לבתו, אשת שלמה.
16 וילך עובדיהו לקראת אחאב, ויגד-לו; וילך אחאב, לקראת אלייהו.
16 ומלחמה הייתה בין אסא, ובין בעשא מלך-ישראל--כל-ימיהם.
16 וישמע העם, החונים לאמור, קשר זמרי, וגם הכה את-המלך; וימליכו כל-ישראל את-עומרי שר-צבא על-ישראל, ביום ההוא--במחנה.
16 אז תבואנה, שתיים נשים זונות--אל-המלך; ותעמודנה, לפניו.
16 כד הקמח לא כלתה, וצפחת השמן לא חסר--כדבר יהוה, אשר דיבר ביד אלייהו. {פ}
16 כי ששת חודשים ישב-שם יואב, וכל-ישראל, עד-הכרית כל-זכר, באדום.
16 ויאמר אליו המלך, עד-כמה פעמים אני משביעך: אשר לא-תדבר אליי, רק-אמת--בשם יהוה.
16 ותיקוד בת-שבע, ותשתחו למלך; ויאמר המלך, מה-לך.
16 וייבן את-עשרים אמה מירכתי הבית, בצלעות ארזים, מן-הקרקע, עד-הקירות; וייבן לו מבית לדביר, לקודש הקודשים.
16 ועתה, שאלה אחת אנוכי שואל מאיתך--אל-תשיבי, את-פניי; ותאמר אליו, דבר.
16 וייתן, את-ישראל--בגלל חטאות ירובעם, אשר חטא, ואשר החטיא, את-ישראל.
16 וירא כל-ישראל, כי לא-שמע המלך אליהם, וישיבו העם את-המלך דבר לאמור מה-לנו חלק בדויד ולא-נחלה בבן-ישי לאוהליך ישראל, עתה ראה ביתך דויד; וילך ישראל, לאוהליו.
16 ושתי כותרות עשה, לתת על-ראשי העמודים--מוצק נחושת: חמש אמות, קומת הכותרת האחת, וחמש אמות, קומת הכותרת השנית.
16 בענא, בן-חושי, באשר, ובעלות. {ס}
16 ויאמר, לא אוכל לשוב איתך--ולבוא איתך; ולא-אוכל לחם, ולא-אשתה איתך מים, במקום, הזה.
17 ויברח אדד הוא ואנשים אדומיים מעבדי אביו, איתו--לבוא מצריים; והדד, נער קטן.
17 וארבעים באמה, היה הבית--הוא, ההיכל לפניי.
17 ויהי כראות אחאב, את-אלייהו; ויאמר אחאב אליו, האתה זה עוכר ישראל.
17 וייבן שלמה את-גזר, ואת-בית חורון תחתון.
17 ותקם אשת ירובעם, ותלך ותבוא תרצתה; היא באה בסף-הבית, והנער מת.
17 אתה ידעת את-דויד אבי, כי לא יכול לבנות בית לשם יהוה אלוהיו, מפני המלחמה, אשר סבבוהו--עד תת-יהוה אותם, תחת כפות רגליי.
17 וייצאו, נערי שרי המדינות--בראשונה; וישלח בן-הדד, ויגידו לו לאמור, אנשים, יצאו משומרון.
17 ויהי, דבר-יהוה, אל-אלייהו התשבי, לאמור.
17 שבכים מעשה שבכה, גדילים מעשה שרשרות, לכותרות, אשר על-ראש העמודים--שבעה לכותרת האחת, ושבעה לכותרת השנית.
17 ויאמר, אמרי-נא לשלמה המלך, כי לא-ישיב, את-פנייך; וייתן-לי את-אבישג השונמית, לאישה.
17 ובני ישראל, היושבים בערי יהודה--וימלוך עליהם, רחבעם. {פ}
17 כי-דבר אליי, בדבר יהוה, לא-תאכל לחם, ולא-תשתה שם מים; לא-תשוב ללכת, בדרך אשר-הלכת בה.
17 ויהי, אחר הדברים האלה, חלה, בן-האישה בעלת הבית; ויהי חולייו חזק מאוד, עד אשר לא-נותרה-בו נשמה.
17 ויעל בעשא מלך-ישראל על-יהודה, וייבן את-הרמה--לבלתי, תת יוצא ובא, לאסא, מלך יהודה.
17 ויאמר, ראיתי את-כל-ישראל נפוצים אל-ההרים, כצאן, אשר אין-להם רועה; ויאמר יהוה לא-אדונים לאלה, ישובו איש-לביתו בשלום.
17 יהושפט בן-פרוח, ביששכר. {ס}
17 ותאמר לו, אדוני אתה נשבעת ביהוה אלוהיך לאמתך, כי-שלמה בנך, ימלוך אחריי; והוא, יישב על-כיסאי.
17 ויעלה עומרי וכל-ישראל עימו, מגיבתון; ויצורו, על-תרצה.
17 ויהי, עם-לבב דויד אבי--לבנות בית, לשם יהוה אלוהי ישראל.
17 ושלוש-מאות מגינים, זהב שחוט--שלושת מנים זהב, יעלה על-המגן האחת; וייתנם המלך, בית יער הלבנון. {פ}
17 ותאמר האישה האחת, בי אדוני, אני והאישה הזאת, יושבות בבית אחד; ואלד עימה, בבית.
17 והיה, הנמלט מחרב חזאל--ימית יהוא; והנמלט מחרב יהוא, ימית אלישע.
18 ויקומו, ממדיין, ויבואו, פארן; ויקחו אנשים עימם מפארן, ויבואו מצריים אל-פרעה מלך-מצריים, וייתן-לו בית ולחם אמר לו, וארץ נתן לו.
18 ויאמר אם-לשלום יצאו, תפשום חיים; ואם למלחמה יצאו, חיים תפשום.
18 ויאמר יהוה, אל-דויד אבי, יען אשר היה עם-לבבך, לבנות בית לשמי--הטיבות, כי היה עם-לבבך.
18 ויקברו אותו ויספדו-לו, כל-ישראל: כדבר יהוה אשר דיבר, ביד-עבדו אחייהו הנביא.
18 והשארתי בישראל, שבעת אלפים: כל-הברכיים, אשר לא-כרעו לבעל, וכל-הפה, אשר לא-נשק לו.
18 ויעש המלך כיסא-שן, גדול; ויצפהו, זהב מופז.
18 ואת-בעלת ואת-תדמור במדבר, בארץ.
18 ועתה, הנה אדונייה מלך; ועתה אדוני המלך, לא ידעת.
18 ויאמר, לא עכרתי את-ישראל, כי אם-אתה, ובית אביך--בעזובכם את-מצוות יהוה, ותלך אחרי הבעלים.
18 ויאמר מלך-ישראל, אל-יהושפט: הלוא אמרתי אליך, לא-יתנבא עליי טוב כי אם-רע. {ס}
18 וארז אל-הבית, פנימה, מקלעת פקעים, ופטורי ציצים: הכול ארז, אין אבן נראה.
18 ועתה, הניח יהוה אלוהיי לי מסביב: אין שטן, ואין פגע רע.
18 ותאמר בת-שבע, טוב; אנוכי, אדבר עליך אל-המלך.
18 ויהי כראות זמרי, כי-נלכדה העיר, ויבוא, אל-ארמון בית-המלך; וישרוף עליו את-בית-מלך באש, וימות.
18 ותאמר, אל-אלייהו, מה-לי ולך, איש האלוהים: באת אליי להזכיר את-עווני, ולהמית את-בני.
18 ויהי ביום השלישי, ללדתי, ותלד, גם-האישה הזאת; ואנחנו יחדיו, אין-זר איתנו בבית, זולתי שתיים-אנחנו, בבית.
18 שמעי בן-אלא, בבנימין. {ס}
18 וישלח המלך רחבעם, את-אדורם אשר על-המס, וירגמו כל-ישראל בו אבן, וימות; והמלך רחבעם, התאמץ לעלות במרכבה, לנוס, ירושלים.
18 וייקח אסא את-כל-הכסף והזהב הנותרים באוצרות בית-יהוה, ואת-אוצרות בית המלך, וייתנם, ביד-עבדיו; וישלחם המלך אסא, אל-בן-הדד בן-טברימון בן-חזיון מלך ארם, היושב בדמשק, לאמור.
18 ויעש, את-העמודים; ושני טורים סביב על-השבכה האחת, לכסות את-הכותרות אשר על-ראש הרימונים, וכן עשה, לכותרת השנית.
18 ויאמר לו, גם-אני נביא כמוך, ומלאך דיבר אליי בדבר יהוה לאמור השיבהו איתך אל-ביתך, ויאכל לחם וישת מים; כיחש, לו.
18 קום רד, לקראת אחאב מלך-ישראל--אשר בשומרון; הנה בכרם נבות, אשר-ירד שם לרשתו.
19 ויפשעו ישראל בבית דויד, עד היום הזה. {ס}
19 ויאמר, לכן שמע דבר-יהוה; ראיתי את-יהוה, יושב על-כיסאו, וכל-צבא השמיים עומד עליו, מימינו ומשמאלו.
19 וימצא הדד חן בעיני פרעה, מאוד; וייתן-לו אישה את-אחות אשתו, אחות תחפנס הגבירה.
19 גבר בן-אורי, בארץ גלעד--ארץ סיחון מלך האמורי, ועוג מלך הבשן, ונציב אחד, אשר בארץ.
19 ויתר דברי ירובעם, אשר נלחם ואשר מלך: הנם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל.
19 על-חטאותיו אשר חטא, לעשות הרע בעיני יהוה--ללכת, בדרך ירובעם, ובחטאתו אשר עשה, להחטיא את-ישראל.
19 שש מעלות לכיסא, וראש-עגול לכיסא מאחריו, וידות מזה ומזה, אל-מקום השבת; ושניים אריות, עומדים אצל הידות.
19 ויאמר אליה, תני-לי את-בנך; וייקחהו מחיקה, ויעלהו אל-העלייה אשר-הוא יושב שם, וישכיבהו, על-מיטתו.
19 ואלה יצאו מן-העיר, נערי שרי המדינות, והחיל, אשר אחריהם.
19 ותבוא בת-שבע אל-המלך שלמה, לדבר-לו על-אדונייהו; ויקם המלך לקראתה וישתחו לה, ויישב על-כיסאו, וישם כיסא לאם המלך, ותשב לימינו.
19 ודיברת אליו לאמור, כה אמר יהוה, הרצחת, וגם-ירשת; ודיברת אליו לאמור, כה אמר יהוה, במקום אשר לקקו הכלבים את-דם נבות, ילוקו הכלבים את-דמך גם-אתה.
19 וכותרות, אשר על-ראש העמודים--מעשה, שושן באולם: ארבע, אמות.
19 ברית ביני ובינך, בין אבי ובין אביך; הנה שלחתי לך שוחד, כסף וזהב--לך הפרה את-בריתך את-בעשא מלך-ישראל, ויעלה מעליי.
19 וילך משם וימצא את-אלישע בן-שפט, והוא חורש, שנים-עשר צמדים לפניו, והוא בשנים העשר; ויעבור אלייהו אליו, וישלך אדרתו אליו.
19 ואת כל-ערי המסכנות, אשר היו לשלמה, ואת ערי הרכב, ואת ערי הפרשים; ואת חשק שלמה, אשר חשק לבנות בירושלים ובלבנון, ובכול, ארץ ממשלתו.
19 ודביר בתוך-הבית מפנימה, הכין, לתיתן שם, את-ארון ברית יהוה.
19 ועתה, שלח קבוץ אליי את-כל-ישראל--אל-הר הכרמל; ואת-נביאי הבעל ארבע מאות וחמישים, ונביאי האשרה ארבע מאות, אוכלי, שולחן איזבל.
19 רק אתה, לא תבנה הבית: כי אם-בנך היוצא מחלציך, הוא-יבנה הבית לשמי.
19 ויזבח שור ומריא-וצאן, לרוב, {פ} ויקרא לכל-בני המלך, ולאביתר הכוהן וליואב שר הצבא; ולשלמה עבדך, לא קרא.
19 וימת בן-האישה הזאת, לילה, אשר שכבה, עליו.
19 וישב איתו, ויאכל לחם בביתו--וישת מים.
19 והנני אומר--לבנות בית, לשם יהוה אלוהיי: כאשר דיבר יהוה, אל-דויד אבי לאמור, בנך אשר אתן תחתיך על-כיסאך, הוא-יבנה הבית לשמי.
20 ואתה אדוני המלך, עיני כל-ישראל עליך: להגיד להם--מי יישב על-כיסא אדוני-המלך, אחריו.
20 וישמע בן-הדד אל-המלך אסא, וישלח את-שרי החיילים אשר-לו על-ערי ישראל, ויך את-עיון ואת-דן, ואת אביל בית-מעכה; ואת, כל-כנרות, על, כל-ארץ נפתלי.
20 ויתר דברי זמרי, וקשרו אשר קשר: הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל. {פ}
20 ויקרא אל-יהוה, ויאמר: יהוה אלוהיי--הגם על-האלמנה אשר-אני מתגורר עימה הרעות, להמית את-בנה.
20 ותאמר, שאלה אחת קטנה אנוכי שואלת מאיתך--אל-תשב, את-פניי; ויאמר-לה המלך שאלי אימי, כי לא-אשיב את-פנייך.
20 וישלח אחאב, בכל-בני ישראל; ויקבוץ את-הנביאים, אל-הר הכרמל.
20 ותקם בתוך הלילה ותיקח את-בני מאצלי, ואמתך ישנה, ותשכיבהו, בחיקה; ואת-בנה המת, השכיבה בחיקי.
20 יהודה וישראל רבים, כחול אשר-על-הים לרוב, אוכלים ושותים, ושמחים.
20 ועתה צווה ויכרתו-לי ארזים מן-הלבנון, ועבדיי יהיו עם-עבדיך, ושכר עבדיך אתן לך, ככול אשר תאמר: כי אתה ידעת, כי אין בנו איש יודע לכרות-עצים--כצידונים.
20 ויעזוב את-הבקר, וירץ אחרי אלייהו, ויאמר אשקה-נא לאבי ולאימי, ואלכה אחריך; ויאמר לו לך שוב, כי מה-עשיתי לך.
20 ולפני הדביר עשרים אמה אורך ועשרים אמה רוחב, ועשרים אמה קומתו, ויצפהו, זהב סגור; ויצף מזבח, ארז.
20 וכותרות, על-שני העמודים, גם-ממעל מלעומת הבטן, אשר לעבר השבכה; והרימונים מאתיים טורים סביב, על הכותרת השנית.
20 ויכו, איש אישו, וינוסו ארם, וירדפם ישראל; ויימלט, בן-הדד מלך ארם, על-סוס, ופרשים.
20 ויקם יהוה, את-דברו אשר דיבר; ואקום תחת דויד אבי ואשב על-כיסא ישראל, כאשר דיבר יהוה, ואבנה הבית, לשם יהוה אלוהי ישראל.
20 והימים אשר מלך ירובעם, עשרים ושתיים שנה; וישכב, עם-אבותיו, וימלוך נדב בנו, תחתיו. {פ}
20 ויאמר יהוה, מי יפתה את-אחאב, ויעל, וייפול ברמות גלעד; ויאמר זה בכה, וזה אומר בכה.
20 ויהי, הם יושבים אל-השולחן; {פ} ויהי, דבר-יהוה, אל-הנביא, אשר השיבו.
20 כל-העם הנותר מן-האמורי החיתי הפריזי, החיווי והיבוסי, אשר לא-מבני ישראל, המה.
20 ושנים עשר אריים, עומדים שם על-שש המעלות--מזה ומזה; לא-נעשה כן, לכל-ממלכות.
20 ויאמר אחאב אל-אלייהו, המצאתני אויבי; ויאמר מצאתי--יען התמכרך, לעשות הרע בעיני יהוה.
20 ותלד לו אחות תחפנס, את גנובת בנו, ותגמלהו תחפנס, בתוך בית פרעה; ויהי גנובת בית פרעה, בתוך בני פרעה.
20 ויהי כשמוע כל-ישראל, כי-שב ירובעם, וישלחו ויקראו אותו אל-העדה, וימליכו אותו על-כל-ישראל: לא היה אחרי בית-דויד, זולתי שבט-יהודה לבדו.
21 והדד שמע במצריים, כי-שכב דויד עם-אבותיו, וכי-מת, יואב שר-הצבא; ויאמר הדד אל-פרעה, שלחני ואלך אל-ארצי.
21 ויהי, כשמוע בעשא, ויחדל, מבנות את-הרמה; ויישב, בתרצה.
21 בניהם, אשר נותרו אחריהם בארץ, אשר לא-יכלו בני ישראל, להחרימם; ויעלם שלמה למס-עובד, עד היום הזה.
21 ואקום בבוקר להיניק את-בני, והנה-מת; ואתבונן אליו בבוקר, והנה לא-היה בני אשר ילדתי.
21 וייגש אלייהו אל-כל-העם, ויאמר עד-מתיי אתם פוסחים על-שתי הסעיפים--אם-יהוה האלוהים לכו אחריו, ואם-הבעל לכו אחריו; ולא-ענו העם אותו, דבר.
21 וישב מאחריו וייקח את-צמד הבקר ויזבחהו, ובכלי הבקר בשלם הבשר, וייתן לעם, ויאכלו; ויקם, וילך אחרי אלייהו--וישרתהו. {פ}
21 ויתמודד על-הילד שלוש פעמים, ויקרא אל-יהוה ויאמר: יהוה אלוהיי, תשב נא נפש-הילד הזה על-קרבו.
21 ויבוא רחבעם, ירושלים, ויקהל את-כל-בית יהודה ואת-שבט בנימין מאה ושמונים אלף בחור, עושה מלחמה--להילחם, עם-בית ישראל, להשיב את-המלוכה, לרחבעם בן-שלמה. {פ}
21 ויקרא אל-איש האלוהים, אשר-בא מיהודה לאמור, כה, אמר יהוה: יען, כי מרית פי יהוה, ולא שמרת את-המצוה, אשר ציווך יהוה אלוהיך.
21 ותאמר, יותן את-אבישג השונמית, לאדונייהו אחיך, לאישה.
21 ואשים שם מקום לארון, אשר-שם ברית יהוה, אשר כרת עם-אבותינו, בהוציאו אותם מארץ מצריים. {ס}
21 וכול כלי משקה המלך שלמה, זהב, וכול כלי בית-יער הלבנון, זהב סגור: אין כסף, לא נחשב בימי שלמה--למאומה.
21 והיה, כשכב אדוני-המלך עם-אבותיו; והייתי, אני ובני שלמה--חטאים.
21 הנני מביא אליך רעה, וביערתי אחריך; והכרתי לאחאב משתין בקיר, ועצור ועזוב בישראל.
21 ורחבעם, בן-שלמה, מלך, ביהודה; בן-ארבעים ואחת שנה רחבעם במולכו ושבע עשרה שנה מלך בירושלים, העיר אשר-בחר יהוה לשום את-שמו שם מכול שבטי ישראל, ושם אימו, נעמה העמונית.
21 ויצף שלמה את-הבית מפנימה, זהב סגור; ויעבר ברתוקות זהב, לפני הדביר, ויצפהו, זהב.
21 וייצא מלך ישראל, ויך את-הסוס ואת-הרכב, והכה בארם, מכה גדולה.
21 וייצא הרוח, ויעמוד לפני יהוה, ויאמר, אני אפתנו; ויאמר יהוה אליו, במה.
21 אז ייחלק העם ישראל, לחצי: חצי העם היה אחרי תבני בן-גינת, להמליכו, והחצי, אחרי עומרי.
21 ויהי כשמוע חירם, את-דברי שלמה--וישמח מאוד; ויאמר, ברוך יהוה היום, אשר נתן לדויד בן חכם, על-העם הרב הזה.
21 ויקם, את-העמודים, לאולם, ההיכל; ויקם את-העמוד הימני, ויקרא את-שמו יכין, ויקם את-העמוד השמאלי, ויקרא את-שמו בועז.
22 ועל ראש העמודים, מעשה שושן; ותיתום, מלאכת העמודים.
22 ומבני, ישראל, לא-נתן שלמה, עבד: כי-הם אנשי המלחמה, ועבדיו ושריו ושלישיו, ושרי רכבו, ופרשיו. {ס}
22 ואת-כל-הבית ציפה זהב, עד-תום כל-הבית; וכל-המזבח אשר-לדביר, ציפה זהב.
22 ויהי דבר האלוהים, אל-שמעיה איש-האלוהים לאמור.
22 והמלך אסא השמיע את-כל-יהודה, אין נקי, וישאו את-אבני הרמה ואת-עציה, אשר בנה בעשא; וייבן בם המלך אסא, את-גבע בנימין ואת-המצפה.
22 ויאמר, אצא והייתי רוח שקר, בפי, כל-נביאיו; ויאמר, תפתה וגם-תוכל--צא, ועשה-כן.
22 ויעמוד שלמה, לפני מזבח יהוה, נגד, כל-קהל ישראל; ויפרוש כפיו, השמיים.
22 ויעש יהודה הרע, בעיני יהוה; ויקנאו אותו, מכול אשר עשו אבותם, בחטאותם, אשר חטאו.
22 ויאמר לו פרעה, כי מה-אתה חסר עימי, והנך מבקש, ללכת אל-ארצך; ויאמר לא, כי שלח תשלחני.
22 והנה עודנה מדברת, עם-המלך; ונתן הנביא, בא.
22 ויחזק העם, אשר אחרי עומרי, את-העם, אשר אחרי תבני בן-גינת; וימת תבני, וימלוך עומרי. {פ}
22 ונתתי את-ביתך, כבית ירובעם בן-נבט, וכבית, בעשא בן-אחייה: אל-הכעס אשר הכעסת, ותחטיא את-ישראל.
22 וישמע יהוה, בקול אלייהו; ותשב נפש-הילד על-קרבו, ויחי.
22 ויען המלך שלמה ויאמר לאימו, ולמה את שואלת את-אבישג השונמית לאדונייהו, ושאלי-לו את-המלוכה, כי הוא אחי הגדול ממני; ולו ולאביתר הכוהן, וליואב בן-צרויה. {פ}
22 כי אוני תרשיש למלך בים, עם אוני חירם; אחת לשלוש שנים תבוא אוני תרשיש, נושאת זהב וכסף, שנהבים וקופים, ותוכיים.
22 ותשב, ותאכל לחם ותשת מים, במקום אשר דיבר אליך, אל-תאכל לחם ואל-תשת מים--לא-תבוא נבלתך, אל-קבר אבותיך.
22 ויאמר אלייהו, אל-העם, אני נותרתי נביא ליהוה, לבדי; ונביאי הבעל, ארבע-מאות וחמישים איש.
22 ותאמר האישה האחרת לא כי, בני החי ובנך המת, וזאת אומרת לא כי, בנך המת ובני החי; ותדברנה, לפני המלך.
22 וישלח חירם, אל-שלמה לאמור, שמעתי, את אשר-שלחת אליי; אני אעשה את-כל-חפצך, בעצי ארזים ובעצי ברושים.
22 וייגש הנביא, אל-מלך ישראל, ויאמר לו לך התחזק, ודע וראה את אשר-תעשה: כי לתשובת השנה, מלך ארם עולה עליך. {פ}
23 וייקח אלייהו את-הילד, ויורידהו מן-העלייה הביתה, וייתנהו, לאימו; ויאמר, אלייהו, ראי, חי בנך.
23 וגם-לאיזבל--דיבר יהוה, לאמור: הכלבים יאכלו את-איזבל, בחיל יזרעאל.
23 אמור, אל-רחבעם בן-שלמה מלך יהודה, ואל-כל-בית יהודה, ובנימין; ויתר העם, לאמור.
23 וייתנו-לנו שניים פרים, ויבחרו להם הפר האחד וינתחוהו וישימו על-העצים, ואש, לא ישימו; ואני אעשה את-הפר האחד, ונתתי על-העצים, ואש, לא אשים.
23 בשנת שלושים ואחת שנה, לאסא מלך יהודה, מלך עומרי על-ישראל, שתים עשרה שנה; בתרצה, מלך שש-שנים.
23 ויגידו למלך לאמור, הנה נתן הנביא; ויבוא לפני המלך, וישתחו למלך על-אפיו ארצה.
23 ויאמר המלך--זאת אומרת, זה-בני החי ובנך המת; וזאת אומרת לא כי, בנך המת ובני החי. {פ}
23 ויקם אלוהים לו שטן, את-רזון בן-אלידע: אשר ברח, מאת הדדעזר מלך-צובה--אדוניו.
23 ויעש את-הים, מוצק: עשר באמה משפתו עד-שפתו עגול סביב, וחמש באמה קומתו, וקו שלושים באמה, יסוב אותו סביב.
23 ועתה, הנה נתן יהוה רוח שקר, בפי, כל-נביאיך אלה; ויהוה, דיבר עליך רעה.
23 ועבדי מלך-ארם אמרו אליו, אלוהי הרים אלוהיהם, על-כן, חזקו ממנו; ואולם, נילחם איתם במישור--אם-לא נחזק, מהם.
23 ויעש בדביר, שני כרובים עצי-שמן: עשר אמות, קומתו.
23 ויבנו גם-המה להם במות ומצבות, ואשרים, על כל-גבעה גבוהה, ותחת כל-עץ רענן.
23 עבדיי יורידו מן-הלבנון ימה, ואני אשימם דוברות בים עד-המקום אשר-תשלח אליי וניפצתים שם--ואתה תישא; ואתה תעשה את-חפצי, לתת לחם ביתי.
23 ויגדל המלך שלמה, מכול מלכי הארץ--לעושר, ולחכמה.
23 ויתר כל-דברי-אסא וכל-גבורתו וכל-אשר עשה, והערים אשר בנה--הלוא-המה כתובים על-ספר דברי הימים, למלכי יהודה; רק לעת זקנתו, חלה את-רגליו.
23 אלה שרי הניצבים, אשר על-המלאכה לשלמה, חמישים, וחמש מאות--הרודים בעם, העושים במלאכה.
23 ויהי, אחרי אוכלו לחם--ואחרי שתותו; ויחבוש-לו החמור, לנביא אשר השיבו.
23 ויישבע המלך שלמה, ביהוה לאמור: כה יעשה-לי אלוהים, וכה יוסיף, כי בנפשו, דיבר אדונייהו את-הדבר הזה.
23 ויאמר, יהוה אלוהי ישראל אין-כמוך אלוהים, בשמיים ממעל, ועל-הארץ מתחת: שומר הברית, והחסד, לעבדיך, ההולכים לפניך בכל-ליבם.
24 ואת-הדבר הזה, עשה: הסר המלכים איש ממקומו, ושים פחות תחתיהם.
24 אשר שמרת, לעבדך דויד אבי, את אשר-דיברת, לו; ותדבר בפיך ובידך מילאת, כיום הזה.
24 וגם-קדש, היה בארץ: עשו, ככול התועבות הגויים, אשר הוריש יהוה, מפני בני ישראל. {פ}
24 וילך, וימצאהו אריה בדרך וימיתהו; ותהי נבלתו, מושלכת בדרך, והחמור עומד אצלה, והאריה עומד אצל הנבילה.
24 ופקעים מתחת לשפתו סביב, סובבים אותו--עשר באמה, מקיפים את-הים סביב; שני טורים הפקעים, יצוקים ביצוקתו.
24 וחמש אמות, כנף הכרוב האחת, וחמש אמות, כנף הכרוב השנית; עשר אמות, מקצות כנפיו ועד-קצות כנפיו.
24 אך בת-פרעה, עלתה מעיר דויד, אל-ביתה, אשר בנה-לה; אז, בנה את-המילוא.
24 ויהי חירום נותן לשלמה, עצי ארזים ועצי ברושים--כל-חפצו.
24 ויאמר המלך, קחו לי-חרב; ויביאו החרב, לפני המלך.
24 וקראתם בשם אלוהיכם, ואני אקרא בשם-יהוה, והיה האלוהים אשר-יענה באש, הוא האלוהים; ויען כל-העם ויאמרו, טוב הדבר.
24 המת לאחאב בעיר, יאכלו הכלבים; והמת, בשדה, יאכלו, עוף השמיים.
24 וכל-הארץ--מבקשים, את-פני שלמה: לשמוע, את-חכמתו, אשר-נתן אלוהים, בליבו.
24 ועתה, חי-יהוה אשר הכינני ויושיבני על-כיסא דויד אבי, ואשר עשה-לי בית, כאשר דיבר: כי היום, יומת אדונייהו.
24 ותאמר האישה, אל-אלייהו, עתה זה ידעתי, כי איש אלוהים אתה; ודבר-יהוה בפיך, אמת. {פ}
24 וייקן את-ההר שומרון, מאת שמר--בכיכריים כסף; וייבן, את-ההר, ויקרא את-שם העיר אשר בנה, על שם-שמר אדוני ההר שומרון.
24 ויקבוץ עליו, אנשים, ויהי שר-גדוד, בהרוג דויד אותם; וילכו דמשק ויישבו בה, וימלכו בדמשק.
24 כה אמר יהוה לא-תעלו ולא-תילחמון עם-אחיכם בני-ישראל, שובו איש לביתו--כי מאיתי נהיה, הדבר הזה; וישמעו את-דבר יהוה, וישובו ללכת כדבר יהוה. {ס}
24 ויאמר, נתן, אדוני המלך, אתה אמרת אדונייהו ימלוך אחריי; והוא, יישב על-כיסאי.
24 וישכב אסא, עם-אבותיו, וייקבר עם-אבותיו, בעיר דויד אביו; וימלוך יהושפט בנו, תחתיו. {פ}
24 וייגש צדקייהו בן-כנענה, ויכה את-מיכיהו על-הלחי; ויאמר, אי-זה עבר רוח-יהוה מאיתי לדבר אותך.
25 ונדב בן-ירובעם, מלך על-ישראל, בשנת שתיים, לאסא מלך יהודה; וימלוך על-ישראל, שנתיים.
25 ויאמר מיכיהו, הנך רואה ביום ההוא, אשר תבוא חדר בחדר, להיחבא.
25 והנה אנשים עוברים, ויראו את-הנבילה מושלכת בדרך, ואת-האריה, עומד אצל הנבילה; ויבואו וידברו בעיר, אשר הנביא הזקן יושב בה.
25 ושלמה נתן לחירם עשרים אלף כור חיטים, מכולת לביתו, ועשרים כור, שמן כתית: כה-ייתן שלמה לחירם, שנה בשנה. {פ}
25 ועשר, באמה, הכרוב, השני: מידה אחת וקצב אחד, לשני הכרובים.
25 ואתה תמנה-לך חיל כחיל הנופל מאותך וסוס כסוס ורכב כרכב, ונילחמה אותם במישור--אם-לא נחזק, מהם; וישמע לקולם, ויעש כן. {פ}
25 וייבן ירובעם את-שכם בהר אפריים, ויישב בה; וייצא משם, וייבן את-פנואל.
25 ויאמר המלך, גזרו את-הילד החי לשניים; ותנו את-החצי לאחת, ואת-החצי לאחת.
25 ועתה יהוה אלוהי ישראל, שמור לעבדך דויד אבי את אשר דיברת לו לאמור, לא-ייכרת לך איש מלפניי, יושב על-כיסא ישראל: רק אם-ישמרו בניך את-דרכם, ללכת לפניי, כאשר הלכת, לפניי.
25 ויהי בשנה החמישית, למלך רחבעם; עלה שישק מלך-מצריים, על-ירושלים.
25 ויהי שטן לישראל כל-ימי שלמה, ואת-הרעה אשר הדד; ויקץ, בישראל, וימלוך, על-ארם. {פ}
25 ויעשה עומרי הרע, בעיני יהוה; וירע, מכול אשר לפניו.
25 עומד על-שני עשר בקר, שלושה פונים צפונה ושלושה פונים ימה ושלושה פונים נגבה ושלושה פונים מזרחה, והים עליהם, מלמעלה; וכל-אחוריהם, ביתה.
25 ויאמר אלייהו לנביאי הבעל, בחרו לכם הפר האחד ועשו ראשונה, כי אתם, הרבים; וקראו בשם אלוהיכם, ואש לא תשימו.
25 והמה מביאים איש מנחתו כלי כסף וכלי זהב ושלמות, ונשק ובשמים, סוסים, ופרדים--דבר-שנה, בשנה. {ס}
25 והעלה שלמה שלוש פעמים בשנה עולות ושלמים, על-המזבח אשר בנה ליהוה, והקטר איתו, אשר לפני יהוה; ושילם, את-הבית.
25 רק, לא-היה כאחאב, אשר התמכר, לעשות הרע בעיני יהוה--אשר-הסתה אותו, איזבל אשתו.
25 כי ירד היום, ויזבח שור ומריא-וצאן לרוב, ויקרא לכל-בני המלך ולשרי הצבא ולאביתר הכוהן, והנם אוכלים ושותים לפניו; ויאמרו, יחי המלך אדונייהו.
25 וישלח המלך שלמה, ביד בניהו בן-יהוידע; ויפגע-בו, וימות. {ס}
26 ויעש הרע, בעיני יהוה; וילך, בדרך אביו, ובחטאתו, אשר החטיא את-ישראל.
26 ויהוה, נתן חכמה לשלמה, כאשר, דיבר-לו; ויהי שלום, בין חירם ובין שלמה, ויכרתו ברית, שניהם.
26 וישמע הנביא, אשר השיבו מן-הדרך, ויאמר איש האלוהים הוא, אשר מרה את-פי יהוה; וייתנהו יהוה לאריה, וישברהו וימיתהו, כדבר יהוה, אשר דיבר-לו.
26 ולאביתר הכוהן אמר המלך, ענתות לך על-שדיך--כי איש מוות, אתה; וביום הזה לא אמיתך, כי-נשאת את-ארון אדוניי יהוה לפני דויד אבי, וכי התענית, בכול אשר-התענה אבי.
26 ויאסוף שלמה, רכב ופרשים, ויהי-לו אלף וארבע-מאות רכב, ושנים-עשר אלף פרשים; וינחם בערי הרכב, ועם-המלך בירושלים.
26 וירובעם בן-נבט אפרתי מן-הצרדה, ושם אימו צרועה אישה אלמנה, עבד, לשלמה; וירם יד, במלך.
26 ולי אני-עבדך ולצדוק הכוהן ולבניהו בן-יהוידע, ולשלמה עבדך--לא קרא.
26 ויאמר, מלך ישראל, קח את-מיכיהו, והשיבהו אל-אמון שר-העיר; ואל-יואש, בן-המלך.
26 וייקח את-אוצרות בית-יהוה, ואת-אוצרות בית המלך, ואת-הכול, לקח; וייקח את-כל-מגיני הזהב, אשר עשה שלמה.
26 ויהי לתשובת השנה, ויפקוד בן-הדד את-ארם; ויעל אפקה, למלחמה עם-ישראל.
26 קומת הכרוב האחד, עשר באמה; וכן, הכרוב השני.
26 וילך, בכל-דרך ירובעם בן-נבט, ובחטאתו, אשר החטיא את-ישראל: להכעיס, את-יהוה אלוהי ישראל--בהבליהם.
26 ועובייו טפח, ושפתו כמעשה שפת-כוס פרח שושן; אלפיים בת, יכיל. {פ}
26 ויאמר ירובעם, בליבו: עתה תשוב הממלכה, לבית דויד.
26 ואוני עשה המלך שלמה בעציון-גבר אשר את-אילות, על-שפת ים-סוף--בארץ אדום.
26 ותאמר האישה אשר-בנה החי אל-המלך, כי-נכמרו רחמיה על-בנה, ותאמר בי אדוני תנו-לה את-הילוד החי, והמת אל-תמיתוהו; וזאת אומרת, גם-לי גם-לך לא יהיה--גזורו.
26 ויתעב מאוד, ללכת אחרי הגילולים--ככול, אשר עשו האמורי, אשר הוריש יהוה, מפני בני ישראל. {פ}
26 ועתה, אלוהי ישראל--ייאמן נא, דברך, אשר דיברת, לעבדך דויד אבי.
26 ויקחו את-הפר אשר-נתן להם, ויעשו, ויקראו בשם-הבעל מהבוקר ועד-הצוהריים לאמור הבעל עננו, ואין קול ואין עונה; ויפסחו, על-המזבח אשר עשה.
27 ויעש את-המכונות עשר, נחושת: ארבע באמה, אורך המכונה האחת, וארבע באמה רוחבה, ושלוש באמה קומתה.
27 וישלח חירם באוני, את-עבדיו, אנשי אונייות, יודעי הים--עם, עבדי שלמה.
27 ויעל המלך שלמה מס, מכל-ישראל; ויהי המס, שלושים אלף איש.
27 ויען המלך ויאמר, תנו-לה את-הילוד החי, והמת, לא תמיתוהו: היא, אימו. {ס}
27 ויהי בצוהריים ויהתל בהם אלייהו, ויאמר קראו בקול-גדול כי-אלוהים הוא--כי שיח וכי-שיג לו, וכי-דרך לו; אוליי ישן הוא, וייקץ.
27 ובני ישראל, הותפקדו וכולכלו, וילכו, לקראתם; ויחנו בני-ישראל נגדם, כשני חשיפי עיזים, וארם, מילאו את-הארץ.
27 ויהי כשמוע אחאב את-הדברים האלה, ויקרע בגדיו, וישם-שק על-בשרו, ויצום; וישכב בשק, ויהלך אט. {פ}
27 ויקשור עליו בעשא בן-אחייה, לבית יששכר, ויכהו בעשא, בגיבתון אשר לפלשתים; ונדב, וכל-ישראל, צרים, על-גיבתון.
27 וייתן המלך את-הכסף בירושלים, כאבנים; ואת הארזים, נתן כשקמים אשר-בשפילה--לרוב.
27 ויגרש שלמה את-אביתר, מהיות כוהן ליהוה, למלא את-דבר יהוה, אשר דיבר על-בית עלי בשילה. {פ}
27 וידבר אל-בניו לאמור, חבשו-לי את-החמור; ויחבושו.
27 אם, מאת אדוני המלך, נהיה, הדבר הזה; ולא הודעת, את-עבדך, מי יישב על-כיסא אדוני-המלך, אחריו. {ס}
27 ויתר דברי עומרי אשר עשה, וגבורתו אשר עשה: הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל.
27 ויעש המלך רחבעם תחתם, מגיני נחושת; והפקיד, על-יד שרי הרצים, השומרים, פתח בית המלך.
27 וזה הדבר, אשר-הרים יד במלך: שלמה, בנה את-המילוא--סגר, את-פרץ עיר דויד אביו.
27 אם-יעלה העם הזה, לעשות זבחים בבית-יהוה בירושלים, ושב לב העם הזה אל-אדוניהם, אל-רחבעם מלך יהודה; והרגוני, ושבו אל-רחבעם מלך-יהודה.
27 ואמרת, כה אמר המלך, שימו את-זה, בית הכלא; והאכילוהו לחם לחץ, ומים לחץ, עד, בואי בשלום.
27 וייתן את-הכרובים בתוך הבית הפנימי, ויפרשו את-כנפי הכרובים, ותיגע כנף-האחד בקיר, וכנף הכרוב השני נוגעת בקיר השני; וכנפיהם אל-תוך הבית, נוגעות כנף אל-כנף.
27 כי, האומנם, יישב אלוהים, על-הארץ; הנה השמיים ושמי השמיים, לא יכלכלוך--אף, כי-הבית הזה אשר בניתי.
28 וייוועץ המלך--ויעש, שני עגלי זהב; ויאמר אליהם, רב-לכם מעלות ירושלים--הנה אלוהיך ישראל, אשר העלוך מארץ מצריים.
28 ויען המלך דויד ויאמר, קראו-לי לבת-שבע; ותבוא לפני המלך, ותעמוד לפני המלך.
28 והאיש ירובעם, גיבור חיל; וירא שלמה את-הנער, כי-עושה מלאכה הוא, ויפקד אותו, לכל-סבל בית יוסף. {ס}
28 ופנית אל-תפילת עבדך, ואל-תחינתו--יהוה אלוהיי: לשמוע אל-הרינה ואל-התפילה, אשר עבדך מתפלל לפניך היום.
28 ויאמר מיכיהו--אם-שוב תשוב בשלום, לא-דיבר יהוה בי; ויאמר, שמעו עמים כולם.
28 ויצף את-הכרובים, זהב.
28 ויבואו אופירה--ויקחו משם זהב, ארבע-מאות ועשרים כיכר; ויביאו, אל-המלך שלמה. {פ}
28 וימיתהו בעשא--בשנת שלוש, לאסא מלך יהודה; וימלוך, תחתיו.
28 ויהי מדי-בוא המלך, בית יהוה--יישאום, הרצים, והשיבום, אל-תא הרצים.
28 וישלחם לבנונה, עשרת אלפים בחודש חליפות--חודש יהיו בלבנון, שניים חודשים בביתו; ואדונירם, על-המס. {ס}
28 וילך, וימצא את-נבלתו מושלכת בדרך, וחמור והאריה, עומדים אצל הנבילה: לא-אכל האריה את-הנבילה, ולא שבר את-החמור.
28 וזה מעשה המכונה, מסגרות להם; ומסגרות, בין השלבים.
28 וייגש איש האלוהים, ויאמר אל-מלך ישראל, ויאמר כה-אמר יהוה יען אשר אמרו ארם אלוהי הרים יהוה, ולא-אלוהי עמקים הוא--ונתתי את-כל-ההמון הגדול הזה, בידך, וידעתם, כי-אני יהוה.
28 ויהי, דבר-יהוה, אל-אלייהו התשבי, לאמור.
28 וישכב עומרי עם-אבותיו, וייקבר בשומרון; וימלוך אחאב בנו, תחתיו. {פ}
28 וישמעו כל-ישראל, את-המשפט אשר שפט המלך, וייראו, מפני המלך: כי ראו, כי-חכמת אלוהים בקרבו לעשות משפט. {ס}
28 ויקראו, בקול גדול, ויתגודדו כמשפטם, בחרבות וברמחים--עד-שפוך-דם, עליהם.
28 והשמועה, באה עד-יואב, כי יואב נטה אחרי אדונייה, ואחרי אבשלום לא נטה; וינס יואב אל-אוהל יהוה, ויחזק בקרנות המזבח.
28 ומוצא הסוסים אשר לשלמה, ממצריים; ומקוה--סוחרי המלך, יקחו מקוה במחיר.
29 ויהי כמולכו, הכה את-כל-בית ירובעם--לא-השאיר כל-נשמה לירובעם, עד-השמידו: כדבר יהוה--אשר דיבר, ביד-עבדו אחייה השילוני.
29 ועל-המסגרות אשר בין השלבים, אריות בקר וכרובים, ועל-השלבים, כן ממעל; ומתחת לאריות ולבקר, לויות מעשה מורד.
29 ויישא הנביא את-נבלת איש-האלוהים, ויניחהו אל-החמור--וישיבהו; ויבוא, אל-עיר הנביא הזקן, לספוד, ולקוברו.
29 הראית, כי-נכנע אחאב מלפניי; יען כי-נכנע מפניי, לא-אביא הרעה בימיו--בימי בנו, אביא הרעה על-ביתו.
29 ואחאב בן-עומרי, מלך על-ישראל, בשנת שלושים ושמונה שנה, לאסא מלך יהודה; וימלוך אחאב בן-עומרי על-ישראל, בשומרון, עשרים ושתיים, שנה.
29 ויהי, כעבור הצוהריים, ויתנבאו, עד לעלות המנחה; ואין-קול ואין-עונה, ואין קשב.
29 ויעל מלך-ישראל ויהושפט מלך-יהודה, רמות גלעד.
29 ויתר דברי רחבעם, וכל-אשר עשה: הלוא-המה כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי יהודה.
29 ויישבע המלך, ויאמר: חי-יהוה, אשר-פדה את-נפשי מכל-צרה.
29 ויהי בעת ההיא, וירובעם יצא מירושלים; וימצא אותו אחייה השילוני הנביא בדרך, והוא מתכסה בשלמה חדשה, ושניהם לבדם, בשדה.
29 ויחנו אלה נוכח-אלה, שבעת ימים; ויהי ביום השביעי, ותקרב המלחמה, ויכו בני-ישראל את-ארם מאה-אלף רגלי, ביום אחד.
29 וישם את-האחד, בבית-אל; ואת-האחד, נתן בדן.
29 ויהי לשלמה שבעים אלף, נושא סבל; ושמונים אלף, חוצב בהר.
29 להיות עיניך פתוחות אל-הבית הזה, לילה ויום, אל-המקום, אשר אמרת יהיה שמי שם--לשמוע, אל-התפילה, אשר יתפלל עבדך, אל-המקום הזה.
29 ויוגד למלך שלמה, כי נס יואב אל-אוהל יהוה, והנה, אצל המזבח; וישלח שלמה את-בניהו בן-יהוידע, לאמור--לך פגע-בו.
29 ותעלה ותצא מרכבה ממצריים, בשש מאות כסף, וסוס, בחמישים ומאה; וכן לכל-מלכי החיתים, ולמלכי ארם--בידם יוציאו. {פ}
29 ואת כל-קירות הבית מסב קלע, פיתוחי מקלעות כרובים ותימורות, ופטורי, ציצים--מלפנים, ולחיצון.
30 ויאמר מלך ישראל אל-יהושפט, התחפש ובוא במלחמה, ואתה, לבש בגדיך; ויתחפש מלך ישראל, ויבוא במלחמה.
30 ויתפוש אחייה, בשלמה החדשה אשר עליו; ויקרעהא--שנים עשר, קרעים.
30 וינוסו הנותרים אפקה, אל-העיר, ותיפול החומה, על-עשרים ושבעה אלף איש הנותרים; ובן-הדד נס, ויבוא אל-העיר חדר בחדר.
30 ושמעת אל-תחינת עבדך, ועמך ישראל, אשר יתפללו, אל-המקום הזה; ואתה תשמע אל-מקום שבתך, אל-השמיים, ושמעת, וסלחת.
30 ויהי הדבר הזה, לחטאת; וילכו העם לפני האחד, עד-דן.
30 על-חטאות ירובעם אשר חטא, ואשר החטיא את-ישראל: בכעסו--אשר הכעיס, את-יהוה אלוהי ישראל.
30 ויעש אחאב בן-עומרי הרע, בעיני יהוה--מכול, אשר לפניו.
30 לבד משרי הניצבים לשלמה, אשר על-המלאכה, שלושת אלפים, ושלוש מאות--הרודים בעם, העושים במלאכה. {ס}
30 וארבעה אופני נחושת למכונה האחת, וסרני נחושת, וארבעה פעמותיו, כתפות להם; מתחת לכיור הכתפות יצוקות, מעבר איש לויות.
30 ויבוא בניהו אל-אוהל יהוה, ויאמר אליו כה-אמר המלך צא, ויאמר לא, כי פה אמות; וישב בניהו את-המלך דבר לאמור, כה-דיבר יואב וכה ענני.
30 וינח את-נבלתו, בקברו; ויספדו עליו, הוי אחי.
30 כי כאשר נשבעתי לך ביהוה אלוהי ישראל, לאמור, כי-שלמה בנך ימלוך אחריי, והוא יישב על-כיסאי תחתיי: כי כן אעשה, היום הזה.
30 ויאמר אלייהו לכל-העם גשו אליי, וייגשו כל-העם אליו; וירפא את-מזבח יהוה, ההרוס.
30 ומלחמה הייתה בין-רחבעם ובין ירובעם, כל-הימים.
30 ואת-קרקע הבית, ציפה זהב--לפנימה, ולחיצון.
31 וייקח אלייהו, שתים עשרה אבנים, כמספר, שבטי בני-יעקוב--אשר היה דבר-יהוה אליו לאמור, ישראל יהיה שמך.
31 ויהי הנקל לכתו, בחטאות ירובעם בן-נבט; וייקח אישה את-איזבל, בת-אתבעל מלך צידונים, וילך ויעבוד את-הבעל, וישתחו לו.
31 ויאמר, לירובעם, קח-לך, עשרה קרעים: כי כה אמר יהוה אלוהי ישראל, הנני קורע את-הממלכה מיד שלמה, ונתתי לך, את עשרה השבטים.
31 ומלך ארם ציווה את-שרי הרכב אשר-לו שלושים ושניים, לאמור, לא תילחמו, את-קטון ואת-גדול: כי אם-את-מלך ישראל, לבדו.
31 ויאמר לו המלך, עשה כאשר דיבר, ופגע-בו, וקברתו; והסירות דמי חינם, אשר שפך יואב, מעליי, ומעל בית אבי.
31 את אשר יחטא איש לריעהו, ונשא-בו אלה להאלותו; ובא, אלה לפני מזבחך--בבית הזה.
31 ויהי, אחרי קוברו אותו, ויאמר אל-בניו לאמור, במותי וקברתם אותי בקבר אשר איש האלוהים קבור בו: אצל, עצמותיו, הניחו, את-עצמותיי.
31 ויעש, את-בית במות; ויעש כוהנים מקצות העם, אשר לא-היו מבני לוי.
31 ופיהו מבית לכותרת ומעלה, באמה, ופיה עגול מעשה-כן, אמה וחצי האמה; וגם-על-פיה, מקלעות, ומסגרותיהם מרובעות, לא עגולות.
31 ויאמרו אליו, עבדיו, הנה-נא שמענו, כי מלכי בית ישראל כי-מלכי חסד הם; נשימה נא שקים במותנינו וחבלים בראשנו, ונצא אל-מלך ישראל--אוליי, יחייה את-נפשך.
31 וישכב רחבעם עם-אבותיו, וייקבר עם-אבותיו בעיר דויד, ושם אימו, נעמה העמונית; וימלוך אביים בנו, תחתיו. {פ}
31 ויצו המלך ויסיעו אבנים גדולות אבנים יקרות, לייסד הבית--אבני גזית.
31 ואת פתח הדביר, עשה דלתות עצי-שמן; האיל מזוזות, חמישית.
31 ותיקוד בת-שבע אפיים ארץ, ותשתחו למלך; ותאמר--יחי אדוני המלך דויד, לעולם. {פ}
31 ויתר דברי נדב, וכל-אשר עשה: הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל.
32 ויפסלו בוני שלמה, ובוני חירום--והגבלים; ויכינו העצים והאבנים, לבנות הבית. {פ}
32 ומלחמה הייתה בין אסא, ובין בעשא מלך-ישראל--כל-ימיהם. {פ}
32 ויאמר המלך דויד, קראו-לי לצדוק הכוהן ולנתן הנביא, ולבניהו, בן-יהוידע; ויבואו, לפני המלך.
32 והשיב יהוה את-דמו על-ראשו, אשר פגע בשני-אנשים צדיקים וטובים ממנו ויהרגם בחרב--ואבי דויד, לא ידע: את-אבנר בן-נר שר-צבא ישראל, ואת-עמשא בן-יתר שר-צבא יהודה.
32 ושתי, דלתות עצי-שמן, וקלע עליהם מקלעות כרובים ותימורות ופטורי ציצים, וציפה זהב; וירד על-הכרובים ועל-התימורות, את-הזהב.
32 וארבעת האופנים, למתחת למסגרות, וידות האופנים, במכונה; וקומת האופן האחד, אמה וחצי האמה.
32 ויהי כראות שרי הרכב את-יהושפט, והמה אמרו אך מלך-ישראל הוא, ויסורו עליו, להילחם; ויזעק, יהושפט.
32 ואתה תשמע השמיים, ועשית ושפטת את-עבדיך--להרשיע רשע, לתת דרכו בראשו; ולהצדיק צדיק, לתת לו כצדקתו.
32 והשבט האחד, יהיה-לו--למען עבדי דויד, ולמען ירושלים, העיר אשר בחרתי בה, מכול שבטי ישראל.
32 ויעש ירובעם חג בחודש השמיני בחמישה-עשר יום לחודש כחג אשר ביהודה, ויעל על-המזבח--כן עשה בבית-אל, לזבח לעגלים אשר-עשה; והעמיד בבית אל, את-כוהני הבמות אשר עשה.
32 כי היה יהיה הדבר, אשר קרא בדבר יהוה, על-המזבח, אשר בבית-אל; ועל כל-בתי הבמות, אשר בערי שומרון. {פ}
32 ויחגרו שקים במותניהם וחבלים בראשיהם, ויבואו אל-מלך ישראל, ויאמרו, עבדך בן-הדד אמר תחי-נא נפשי; ויאמר העודנו חי, אחי הוא.
32 ויבנה את-האבנים מזבח, בשם יהוה; ויעש תעלה, כבית סאתיים זרע, סביב, למזבח.
32 ויקם מזבח, לבעל, בית הבעל, אשר בנה בשומרון.
33 אחר הדבר הזה, לא-שב ירובעם מדרכו הרעה; וישב ויעש מקצות העם, כוהני במות--החפץ ימלא את-ידו, ויהי כוהני במות.
33 והאנשים ינחשו וימהרו ויחלטו הממנו, ויאמרו אחיך בן-הדד, ויאמר, בואו קחוהו; וייצא אליו בן-הדד, ויעלהו על-המרכבה.
33 ויהי, כראות שרי הרכב, כי-לא-מלך ישראל, הוא; וישובו, מאחריו.
33 וכן עשה לפתח ההיכל, מזוזות עצי-שמן, מאת, רביעית.
33 ויעל על-המזבח אשר-עשה בבית-אל, בחמישה עשר יום בחודש השמיני--בחודש, אשר-בדא מליבו; ויעש חג לבני ישראל, ויעל על-המזבח להקטיר. {פ}
33 יען אשר עזבוני, וישתחוו לעשתורת אלוהי צידונין, לכמוש אלוהי מואב, ולמלכום אלוהי בני-עמון; ולא-הלכו בדרכיי, לעשות הישר בעיניי וחוקותיי ומשפטיי--כדויד אביו.
33 ומעשה, האופנים, כמעשה, אופן המרכבה; ידותם וגביהם, וחישוקיהם וחישוריהם--הכול מוצק.
33 ושבו דמיהם בראש יואב, ובראש זרעו לעולם; ולדויד ולזרעו ולביתו ולכיסאו יהיה שלום, עד-עולם--מעם יהוה.
33 בשנת שלוש, לאסא מלך יהודה--מלך בעשא בן-אחייה על-כל-ישראל, בתרצה, עשרים וארבע, שנה.
33 ויערוך, את-העצים; וינתח, את-הפר, וישם, על-העצים.
33 ויאמר המלך להם, קחו עימכם את-עבדי אדוניכם, והרכבתם את-שלמה בני, על-הפרדה אשר-לי; והורדתם אותו, אל-גיחון.
33 ויעש אחאב, את-האשרה; ויוסף אחאב לעשות, להכעיס את-יהוה אלוהי ישראל, מכול מלכי ישראל, אשר היו לפניו.
33 בהינגף עמך ישראל, לפני אויב--אשר יחטאו-לך; ושבו אליך והודו את-שמך, והתפללו והתחננו אליך בבית הזה.
34 ויעל, בניהו בן-יהוידע, ויפגע-בו, וימיתהו; וייקבר בביתו, במדבר.
34 ואיש, משך בקשת לתומו, ויכה את-מלך ישראל, בין הדבקים ובין השריין; ויאמר לרכבו, הפוך ידך והוציאני מן-המחנה--כי הוחליתי.
34 וארבע כתפות--אל ארבע פינות, המכונה האחת; מן-המכונה, כתפיה.
34 ויאמר אליו הערים אשר-לקח-אבי מאת אביך אשיב, וחוצות תשים לך בדמשק כאשר-שם אבי בשומרון, ואני, בברית אשלחך; ויכרות-לו ברית, וישלחהו. {ס}
34 ולא-אקח את-כל-הממלכה, מידו: כי נשיא אשיתנו, כול ימי חייו, למען דויד עבדי אשר בחרתי אותו, אשר שמר מצוותיי וחוקותיי.
34 ושתי דלתות, עצי ברושים; שני צלעים הדלת האחת, גלילים, ושני קלעים הדלת השנית, גלילים.
34 ואתה, תשמע השמיים, וסלחת, לחטאת עמך ישראל; והשבותם, אל-האדמה, אשר נתת, לאבותם. {ס}
34 ויעש הרע, בעיני יהוה; וילך, בדרך ירובעם, ובחטאתו, אשר החטיא את-ישראל. {ס}
34 בימיו בנה חיאל, בית האלי--את-יריחו: באבירם בכורו ייסדה, ובשגוב צעירו הציב דלתיה, כדבר יהוה, אשר דיבר ביד יהושוע בן-נון. {ס}
34 ויאמר, מלאו ארבעה כדים מים, וייצקו על-העולה, ועל-העצים; ויאמר שנו וישנו, ויאמר שלשו וישלשו.
34 ויהי בדבר הזה, לחטאת בית ירובעם; ולהכחיד, ולהשמיד, מעל, פני האדמה. {פ}
34 ומשח אותו שם צדוק הכוהן ונתן הנביא, למלך--על-ישראל; ותקעתם, בשופר, ואמרתם, יחי המלך שלמה.
35 ועליתם אחריו, ובא וישב על-כיסאי, והוא ימלוך, תחתיי; ואותו ציוויתי להיות נגיד, על-ישראל ועל-יהודה.
35 בהיעצר שמיים ולא-יהיה מטר, כי יחטאו-לך; והתפללו אל-המקום הזה, והודו את-שמך, ומחטאתם ישובון, כי תענם.
35 ותעלה המלחמה, ביום ההוא, והמלך היה מועמד במרכבה, נוכח ארם; וימת בערב, וייצק דם-המכה אל-חיק הרכב.
35 וקלע כרובים ותימורות, ופטורי ציצים; וציפה זהב, מיושר על-המחוקה.
35 ובראש המכונה, חצי האמה קומה--עגול סביב; ועל ראש המכונה ידותיה, ומסגרותיה ממנה.
35 וילכו המים, סביב למזבח; וגם את-התעלה, מילא-מים.
35 ולקחתי המלוכה, מיד בנו; ונתתיה לך, את עשרת השבטים.
35 ואיש אחד מבני הנביאים, אמר אל-ריעהו בדבר יהוה--הכיני נא; וימאן האיש, להכותו.
35 וייתן המלך את-בניהו בן-יהוידע, תחתיו--על-הצבא; ואת-צדוק הכוהן נתן המלך, תחת אביתר.
36 ויען בניהו בן-יהוידע את-המלך, ויאמר אמן: כן יאמר יהוה, אלוהי אדוני המלך.
36 ויאמר לו, יען אשר לא-שמעת בקול יהוה, הנך הולך מאיתי, והכך האריה; וילך, מאצלו, וימצאהו האריה, ויכהו.
36 ויעבור הרינה במחנה, כבוא השמש לאמור: איש אל-עירו, ואיש אל-ארצו.
36 ואתה תשמע השמיים, וסלחת לחטאת עבדיך ועמך ישראל--כי תורם את-הדרך הטובה, אשר ילכו-בה; ונתת מטר על-ארצך, אשר-נתת לעמך לנחלה. {ס}
36 ולבנו, אתן שבט-אחד--למען היות-ניר לדויד-עבדי כל-הימים לפניי, בירושלים, העיר אשר בחרתי לי, לשום שמי שם.
36 ויהי בעלות המנחה, וייגש אלייהו הנביא ויאמר, יהוה אלוהי אברהם יצחק וישראל, היום ייוודע כי-אתה אלוהים בישראל ואני עבדך; ובדברך עשיתי, את כל-הדברים האלה.
36 וישלח המלך, ויקרא לשמעי, ויאמר לו בנה-לך בית בירושלים, וישבת שם; ולא-תצא משם, אנה ואנה.
36 ויפתח על-הלוחות, ידותיה, ועל מסגרותיה, כרובים אריות ותימורות--כמער-איש ולויות, סביב.
36 וייבן את-החצר הפנימית, שלושה טורי גזית; וטור, כרותות ארזים.
37 ענני יהוה, ענני, ויידעו העם הזה, כי-אתה יהוה האלוהים; ואתה הסיבות את-ליבם, אחורנית.
37 וימצא איש אחר, ויאמר הכיני נא; ויכהו האיש, הכה ופצוע.
37 כאשר היה יהוה עם-אדוני המלך, כן יהיה עם-שלמה; ויגדל, את-כיסאו, מכיסא, אדוני המלך דויד.
37 והיה ביום צאתך, ועברת את-נחל קדרון--ידוע תדע, כי מות תמות: דמך, יהיה בראשך.
37 ואותך אקח--ומלכת, בכול אשר-תאווה נפשך; והיית מלך, על-ישראל.
37 וימת המלך, ויבוא שומרון; ויקברו את-המלך, בשומרון.
37 רעב כי-יהיה בארץ, דבר כי-יהיה שידפון יירקון ארבה חסיל כי יהיה, כי יצר-לו אויבו, בארץ שעריו--כל-נגע, כל-מחלה.
37 בשנה, הרביעית, יוסד, בית יהוה--בירח, זיו.
37 כזאת עשה, את עשר המכונות: מוצק אחד מידה אחת, קצב אחד--לכולהנה. {ס}
38 וישטוף את-הרכב על בריכת שומרון, וילוקו הכלבים את-דמו, והזונות, רחצו--כדבר יהוה, אשר דיבר.
38 והיה, אם-תשמע את-כל-אשר אצווך, והלכת בדרכיי ועשית הישר בעיניי לשמור חוקותיי ומצוותיי, כאשר עשה דויד עבדי--והייתי עימך, ובניתי לך בית-נאמן כאשר בניתי לדויד, ונתתי לך, את-ישראל.
38 ויעש עשרה כיורות, נחושת: ארבעים בת יכיל הכיור האחד, ארבע באמה הכיור האחד--כיור אחד על-המכונה האחת, לעשר המכונות.
38 ויאמר שמעי למלך, טוב הדבר, כאשר דיבר אדוני המלך, כן יעשה עבדך; ויישב שמעי בירושלים, ימים רבים. {ס}
38 ובשנה האחת עשרה בירח בול, הוא החודש השמיני, כלה הבית, לכל-דבריו ולכל-משפטיו; ויבנהו, שבע שנים.
38 ותיפול אש-יהוה, ותאכל את-העולה ואת-העצים, ואת-האבנים, ואת-העפר; ואת-המים אשר-בתעלה, ליחכה.
38 כל-תפילה כל-תחינה, אשר תהיה לכל-האדם, לכול, עמך ישראל--אשר יידעון, איש נגע לבבו, ופרש כפיו, אל-הבית הזה.
38 וילך, הנביא, ויעמוד למלך, על-הדרך; ויתחפש באפר, על-עיניו.
38 ויירד צדוק הכוהן ונתן הנביא ובניהו בן-יהוידע, והכרתי והפלתי, וירכיבו את-שלמה, על-פרדת המלך דויד; ויוליכו אותו, על-גיחון.
39 וירא, כל-העם, וייפלו, על-פניהם; ויאמרו--יהוה הוא האלוהים, יהוה הוא האלוהים.
39 ואענה את-זרע דויד, למען זאת--אך, לא כל-הימים. {ס}
39 ויהי, מקץ שלוש שנים, ויברחו שני-עבדים לשמעי, אל-אכיש בן-מעכה מלך גת; ויגידו לשמעי לאמור, הנה עבדיך בגת.
39 ויתר דברי אחאב וכל-אשר עשה, ובית השן אשר בנה, וכל-הערים, אשר בנה: הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל.
39 וייתן, את-המכונות, חמש על-כתף הבית מימין, וחמש על-כתף הבית משמאלו; ואת-הים, נתן מכתף הבית הימנית קדמה--ממול נגב. {ס}
39 וייקח צדוק הכוהן את-קרן השמן, מן-האוהל, וימשח, את-שלמה; ויתקעו, בשופר, ויאמרו כל-העם, יחי המלך שלמה.
39 ואתה תשמע השמיים מכון שבתך, וסלחת ועשית, ונתת לאיש ככל-דרכיו, אשר תדע את-לבבו: כי-אתה ידעת לבדך, את-לבב כל-בני האדם.
39 ויהי המלך עובר, והוא צעק אל-המלך; ויאמר עבדך יצא בקרב-המלחמה, והנה-איש סר ויבא אליי איש ויאמר שמור את-האיש הזה--אם-היפקד ייפקד, והייתה נפשך תחת נפשו או כיכר-כסף תשקול.
40 ויבקש שלמה, להמית את-ירובעם; ויקם ירובעם, ויברח מצריים אל-שישק מלך-מצריים, ויהי במצריים, עד-מות שלמה. {ס}
40 ויעלו כל-העם, אחריו, והעם מחללים בחלילים, ושמחים שמחה גדולה; ותיבקע הארץ, בקולם.
40 ויעש חירום--את-הכיורות, ואת-היעים ואת-המזרקות; ויכל חירם, לעשות את-כל-המלאכה, אשר עשה למלך שלמה, בית יהוה.
40 ויקם שמעי, ויחבוש את-חמורו, וילך גתה אל-אכיש, לבקש את-עבדיו; וילך שמעי, ויבא את-עבדיו מגת. {ס}
40 וישכב אחאב, עם-אבותיו; וימלוך אחזיהו בנו, תחתיו. {פ}
40 למען, ייראוך, כל-הימים, אשר-הם חיים על-פני האדמה--אשר נתת, לאבותינו.
40 ויאמר אלייהו להם תפשו את-נביאי הבעל, איש אל-יימלט מהם--ויתפשום; ויורידם אלייהו אל-נחל קישון, וישחטם שם.
40 ויהי עבדך, עושה הנה והנה--והוא איננו; ויאמר אליו מלך-ישראל כן משפטך, אתה חרצת.
41 וישמע אדונייהו, וכל-הקרואים אשר איתו, והם, כילו לאכול; וישמע יואב, את-קול השופר, ויאמר, מדוע קול-הקריה הומה.
41 ויתר דברי שלמה וכל-אשר עשה, וחכמתו--הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי שלמה.
41 עמודים שניים, וגולות הכותרות אשר-על-ראש העמודים שתיים; והשבכות שתיים--לכסות את-שתי גולות הכותרות, אשר על-ראש העמודים.
41 ויאמר אלייהו לאחאב, עלה אכול ושתה: כי-קול, המון הגשם.
41 וימהר--ויסר את-האפר, מעלי עיניו; ויכר אותו מלך ישראל, כי מהנביאים הוא.
41 וגם, אל-הנוכרי, אשר לא-מעמך ישראל, הוא; ובא מארץ רחוקה, למען שמך.
41 ויהושפט, בן-אסא, מלך, על-יהודה--בשנת ארבע, לאחאב מלך ישראל.
41 ויוגד, לשלמה: כי-הלך שמעי מירושלים גת, וישוב.
42 ויעלה אחאב, לאכול ולשתות; ואלייהו עלה אל-ראש הכרמל, ויגהר ארצה, וישם פניו, בין ברכיו.
42 והימים, אשר מלך שלמה בירושלים על-כל-ישראל--ארבעים, שנה.
42 ואת-הרימונים ארבע מאות, לשתי השבכות--שני-טורים רימונים, לשבכה האחת, לכסות את-שתי גולות הכותרות, אשר על-פני העמודים.
42 וישלח המלך ויקרא לשמעי, ויאמר אליו הלוא השבעתיך ביהוה ואעיד בך לאמור, ביום צאתך והלכת אנה ואנה, ידוע תדע כי מות תמות; ותאמר אליי טוב הדבר, שמעתי.
42 יהושפט, בן-שלושים וחמש שנה במולכו, ועשרים וחמש שנה, מלך בירושלים; ושם אימו, עזובה בת-שלחי.
42 עודנו מדבר, והנה יונתן בן-אביתר הכוהן בא; ויאמר אדונייהו בוא, כי איש חיל אתה וטוב תבשר.
42 כי ישמעון, את-שמך הגדול, ואת-ידך החזקה, וזרועך הנטויה; ובא והתפלל, אל-הבית הזה.
42 ויאמר אליו, כה אמר יהוה, יען שילחת את-איש-חרמי, מיד--והייתה נפשך תחת נפשו, ועמך תחת עמו.
43 וילך, בכל-דרך אסא אביו--לא-סר ממנו: לעשות הישר, בעיני יהוה.
43 ומדוע--לא שמרת, את שבועת יהוה; ואת-המצוה, אשר-ציוויתי עליך.
43 ויען, יונתן, ויאמר, לאדונייהו: אבל, אדונינו המלך-דויד המליך את-שלמה.
43 וישכב שלמה, עם-אבותיו, וייקבר, בעיר דויד אביו; וימלוך רחבעם בנו, תחתיו. {ס}
43 ואת-המכונות, עשר; ואת-הכיורות עשרה, על-המכונות.
43 וילך מלך-ישראל על-ביתו, סר וזעף; ויבוא, שומרונה. {פ}
43 ויאמר אל-נערו, עלה-נא הבט דרך-ים, ויעל ויבט, ויאמר אין מאומה; ויאמר, שוב שבע פעמים.
43 אתה תשמע השמיים, מכון שבתך, ועשית, ככול אשר-יקרא אליך הנוכרי--למען יידעון כל-עמי הארץ את-שמך, ליראה אותך כעמך ישראל, ולדעת, כי-שמך נקרא על-הבית הזה אשר בניתי.
44 ואת-הים, האחד; ואת-הבקר שנים-עשר, תחת הים.
44 אך הבמות, לא-סרו: עוד העם מזבחים ומקטרים, בבמות.
44 ויאמר המלך אל-שמעי, אתה ידעת את כל-הרעה אשר ידע לבבך, אשר עשית, לדויד אבי; והשיב יהוה את-רעתך, בראשך.
44 כי-ייצא עמך למלחמה על-אויבו, בדרך אשר תשלחם; והתפללו אל-יהוה, דרך העיר אשר בחרת בה, והבית, אשר-בניתי לשמך.
44 וישלח איתו-המלך את-צדוק הכוהן ואת-נתן הנביא, ובניהו בן-יהוידע, והכרתי, והפלתי; וירכיבו אותו, על פרדת המלך.
44 ויהי, בשביעית, ויאמר הנה-עב קטנה ככף-איש, עולה מים; ויאמר, עלה אמור אל-אחאב אסור ורד, ולא יעצורך, הגשם.
45 ושמעת, השמיים, את-תפילתם, ואת-תחינתם; ועשית, משפטם.
45 והמלך שלמה, ברוך; וכיסא דויד, יהיה נכון לפני יהוה--עד-עולם.
45 ויהי עד-כה ועד-כה, והשמיים התקדרו עבים ורוח, ויהי, גשם גדול; וירכב אחאב, וילך יזרעאלה.
45 וימשחו אותו צדוק הכוהן ונתן הנביא למלך בגיחון, ויעלו משם שמחים, ותיהום, הקריה; הוא הקול, אשר שמעתם.
45 וישלם יהושפט, עם-מלך ישראל.
45 ואת-הסירות ואת-היעים ואת-המזרקות, ואת כל-הכלים האלה, אשר עשה חירם למלך שלמה, בית יהוה--נחושת, ממורט.
46 וגם ישב שלמה, על כיסא המלוכה.
46 כי יחטאו-לך, כי אין אדם אשר לא-יחטא, ואנפת בם, ונתתם לפני אויב; ושבום שוביהם אל-ארץ האויב, רחוקה או קרובה.
46 ויצו המלך, את-בניהו בן-יהוידע, וייצא, ויפגע-בו וימות; והממלכה נכונה, ביד-שלמה.
46 ויד-יהוה, הייתה אל-אלייהו, וישנס, מותניו; וירץ לפני אחאב, עד-בואכה יזרעאלה.
46 בכיכר הירדן יצקם המלך, במעבה האדמה, בין סוכות, ובין צרתן.
46 ויתר דברי יהושפט וגבורתו אשר-עשה, ואשר נלחם: הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי יהודה.
47 וינח שלמה את-כל-הכלים, מרוב מאוד מאוד--לא נחקר, משקל הנחושת.
47 והשיבו, אל-ליבם, בארץ, אשר נשבו-שם; ושבו והתחננו אליך, בארץ שוביהם לאמור, חטאנו והעווינו, רשענו.
47 וגם-באו עבדי המלך, לברך את-אדונינו המלך דויד לאמור, ייטב אלוהים את-שם שלמה משמך, ויגדל את-כיסאו מכיסאך; וישתחו המלך, על-המשכב.
47 ויתר, הקדש, אשר נשאר, בימי אסא אביו--ביער, מן-הארץ.
48 ושבו אליך, בכל-לבבם ובכל-נפשם, בארץ אויביהם, אשר-שבו אותם; והתפללו אליך, דרך ארצם אשר נתת לאבותם, העיר אשר בחרת, והבית אשר-בניתי לשמך.
48 ויעש שלמה--את כל-הכלים, אשר בית יהוה: את, מזבח הזהב, ואת-השולחן אשר עליו לחם הפנים, זהב.
48 ומלך אין באדום, ניצב מלך.
48 וגם-ככה, אמר המלך: ברוך יהוה אלוהי ישראל, אשר נתן היום יושב על-כיסאי--ועיניי רואות.
49 ויחרדו, ויקומו, כל-הקרואים, אשר לאדונייהו; וילכו, איש לדרכו.
49 יהושפט עשה אונייות תרשיש ללכת אופירה, לזהב--ולא הלך: כי-נשברו אונייות, בעציון גבר.
49 ואת-המנורות חמש מימין וחמש משמאל, לפני הדביר--זהב סגור; והפרח והנרות והמלקחיים, זהב.
49 ושמעת השמיים מכון שבתך, את-תפילתם ואת-תחינתם; ועשית, משפטם.
50 והסיפות והמזמרות והמזרקות, והכפות והמחתות--זהב סגור; והפותות לדלתות הבית הפנימי לקודש הקודשים, לדלתי הבית להיכל--זהב. {פ}
50 וסלחת לעמך אשר חטאו-לך, ולכל-פשעיהם אשר פשעו-בך; ונתתם לרחמים לפני שוביהם, וריחמום.
50 אז אמר אחזיהו בן-אחאב, אל-יהושפט, ילכו עבדיי עם-עבדיך, באונייות; ולא אבה, יהושפט.
50 ואדונייהו, ירא מפני שלמה; ויקם וילך, ויחזק בקרנות המזבח.
51 ויוגד לשלמה, לאמור, הנה אדונייהו, ירא את-המלך שלמה; והנה אחז בקרנות המזבח, לאמור, יישבע-לי כיום המלך שלמה, אם-ימית את-עבדו בחרב.
51 כי-עמך ונחלתך, הם, אשר הוצאת ממצריים, מתוך כור הברזל.
51 וישכב יהושפט, עם-אבותיו, וייקבר עם-אבותיו, בעיר דויד אביו; וימלוך יהורם בנו, תחתיו. {ס}
51 ותשלם, כל-המלאכה, אשר עשה המלך שלמה, בית יהוה; ויבא שלמה את-קודשי דויד אביו, את-הכסף ואת-הזהב ואת-הכלים--נתן, באוצרות בית יהוה. {פ}
52 ויאמר שלמה--אם יהיה לבן-חיל, לא-ייפול משערתו ארצה; ואם-רעה תימצא-בו, ומת.
52 להיות עיניך פתוחות אל-תחינת עבדך, ואל-תחינת עמך ישראל, לשמוע אליהם, בכול קוראם אליך.
52 אחזיהו בן-אחאב, מלך על-ישראל בשומרון, בשנת שבע עשרה, ליהושפט מלך יהודה; וימלוך על-ישראל, שנתיים.
53 ויעש הרע, בעיני יהוה; וילך, בדרך אביו ובדרך אימו, ובדרך ירובעם בן-נבט, אשר החטיא את-ישראל.
53 וישלח המלך שלמה, ויורידוהו מעל המזבח, ויבוא, וישתחו למלך שלמה; ויאמר-לו שלמה, לך לביתך. {פ}
53 כי-אתה הבדלתם לך, לנחלה, מכול, עמי הארץ: כאשר דיברת ביד משה עבדך, בהוציאך את-אבותינו ממצריים--אדוניי יהוה. {פ}
54 ויהי ככלות שלמה, להתפלל אל-יהוה, את כל-התפילה והתחינה, הזאת; קם מלפני מזבח יהוה, מכרוע על-ברכיו, וכפיו, פרושות השמיים.
54 ויעבוד, את-הבעל, וישתחווה, לו; ויכעס, את-יהוה אלוהי ישראל, ככול אשר-עשה, אביו.
55 ויעמוד--ויברך, את כל-קהל ישראל: קול גדול, לאמור.
56 ברוך יהוה, אשר נתן מנוחה לעמו ישראל, ככול, אשר דיבר: לא-נפל דבר אחד, מכול דברו הטוב, אשר דיבר, ביד משה עבדו.
57 יהי יהוה אלוהינו עימנו, כאשר היה עם-אבותינו: אל-יעזבנו, ואל-ייטשנו.
58 להטות לבבנו, אליו--ללכת בכל-דרכיו, ולשמור מצוותיו וחוקיו ומשפטיו, אשר ציווה, את-אבותינו.
59 ויהיו דבריי אלה, אשר התחננתי לפני יהוה, קרובים אל-יהוה אלוהינו, יומם ולילה: לעשות משפט עבדו, ומשפט עמו ישראל--דבר-יום ביומו.
60 למען, דעת כל-עמי הארץ, כי יהוה, הוא האלוהים: אין, עוד.
61 והיה לבבכם שלם, עם יהוה אלוהינו, ללכת בחוקיו ולשמור מצוותיו, כיום הזה.
62 והמלך, וכל-ישראל עימו, זובחים זבח, לפני יהוה.
63 ויזבח שלמה, את זבח השלמים אשר זבח ליהוה, בקר עשרים ושניים אלף, וצאן מאה ועשרים אלף; ויחנכו את-בית יהוה, המלך וכל-בני ישראל.
64 ביום ההוא, קידש המלך את-תוך החצר אשר לפני בית-יהוה--כי-עשה שם את-העולה ואת-המנחה, ואת חלבי השלמים: כי-מזבח הנחושת, אשר לפני יהוה, קטון מהכיל את-העולה ואת-המנחה, ואת חלבי השלמים.
65 ויעש שלמה בעת-ההיא את-החג וכל-ישראל עימו קהל גדול מלבוא חמת עד-נחל מצריים, לפני יהוה אלוהינו, שבעת ימים, ושבעת ימים--ארבעה עשר, יום.
66 ביום השמיני שילח את-העם, ויברכו את-המלך; וילכו לאוהליהם, שמחים וטובי לב, על כל-הטובה אשר עשה יהוה לדויד עבדו, ולישראל עמו.
פַּרשָׁנוּת
מלכים א' א' הוא ההתחלה של ספר מלכים א', שהוא חלק מהתנ"ך העברי. פרק זה מציג בפנינו את דוד המלך, שמתקרב לסוף חייו. הוא זקן וחלש, ומשרתיו מודאגים מי יחליף אותו כמלך. אדוניהו בנו של דוד לוקח יוזמה ומכריז על עצמו כמלך, אך יועצו של דוד, נתן הנביא, מודיע לו שאלוהים בחר בשלמה להיות המלך הבא. לאחר מכן מאשר דוד את ירושה של שלמה ומצווה על עבדיו למשוח אותו למלך. פרק זה חשוב מכמה סיבות. ראשית, היא קובעת את קו הירושה למלכי ישראל. זה גם מראה לנו את החשיבות של רצון האל בבחירת מלך. לבסוף, הוא מדגים את חשיבות הציות לפקודות האל, שכן דוד ומשרתיו ממלאים אחר הוראותיו של אלוהים ומשוחים את שלמה למלך. בסך הכל, מלכים א' הוא פרק חשוב שמכין את הבמה להמשך הספר. היא קובעת את קו הירושה למלכי ישראל, מראה לנו את חשיבות רצון ה' בבחירת המלך, ומדגימה את חשיבות הציות לפקודות ה'.
שאלות נפוצות
בהנחה שקורא עם מהירות קריאה ממוצעת של 300 WPM קורא את הספר של מלכים א, פרקים 1 זה ייקח בערך 5 דקות לסיום.
יש 817 verses in מלכים א, פרקים 1.